האם המערב, בסופו של דבר, רוצה לחסל אותנו?
האירועים מאז ה-7 באוקטובר הם הזדמנות לגילוי חסר תקדים של האופן שבו העולם המערבי מנהל את מערכות היחסים שלו ומביע את כוונותיו ואת הפיתויים שלו ביחס לעם היהודי ובמיוחד למדינה היהודית.
בחינה מדוקדקת של התגובות של מנהיגים, של העיתונות, של רוב האינטלקטואלים והפוליטיקאים המערביים, לא יכולה להוביל יהודים שעיניהם פקוחות, ובעלי מינימום ידע יהודי מסורתי, לכל מסקנה אחרת מאשר להדגיש את רצון, לעתים קרובות לא מודע, לציוויליזציה שנבנתה על הרעיון הנוצרי, גם אם היום האמונה הנוצרית נחלשה בקרבו, לשים קץ לעם ישראל או לפחות להחזירו למעמד נחות ביותר, מפורז ומפולג, סוג של « מת חי », אותו מצב שבו המערב ידע להחזיק את עם ישראל במשך תשע-עשר מאות שנים.
Does the West ultimately want us dead?
The events underway since October 7 are the occasion for an unprecedented revelation of the way in which the Western world manages its relationships and expresses its intentions and its temptations with regard to the Jewish People and especially the Jewish sovereign State.
A careful examination of the reactions of leaders, of the press, of a large part of Western intellectuals and politicians, cannot lead questioning Jews, who have their eyes open, and a minimum of traditional Jewish knowledge, to any other conclusion than to highlight the will, often unconscious, of the civilization which was built on the Christian idea, even if it is has today largely lost faith, to put an end to the People of Israel or at least, to bring the Jewish People back to the status of a fallen rag, in pieces, a living dead, where she had known how to confine him for nineteen centuries.
Of course, Israel has other enemies. To begin with those in Islam who are absolutely obsessed with destroying us here and now. This archetype is well known in our history and our Tradition and bears the name of “Amalek”.
However, we must be attentive to the fact that it does not represent the entire Islamic world, of which important sectors, which the Bible calls « Ishmael », have begun to get used to the idea that if we are really Israel, their own tradition commits them to recognizing our rights over the small country of Israel.
L’Occident, en fin de compte, veut-il notre mort ?
Les événements en cours depuis le 7 octobre dernier sont l’occasion d’un dévoilement sans précédent de la façon dont le monde occidental gère ses rapports et exprime ses intentions et ses tentations à l’égard du Peuple Juif et spécialement de l’Etat juif souverain.
Un examen attentif des réactions des dirigeants, de la presse, de la majorité des intellectuels et des politiques occidentaux, ne peut conduire les Juifs qui s’interrogent, qui ont les yeux ouverts, et un minimum de savoir juif traditionnel, à une autre conclusion que de mettre en lumière la volonté, souvent inconsciente, de la civilisation qui s’est bâtie sur l’idée chrétienne, même si elle est de nos jours largement déchristianisée, d’en finir avec le Peuple d’Israël ou au moins de le ramener au statut d’une loque déchue, en morceaux, un mort-vivant, où elle avait su le confiner dix-neuf siècles.
Bien sûr, Israël a d’autres ennemis. Pour commencer ceux qui en Islam ont l’obsession absolue de nous détruire ici et maintenant. Cet archétype est bien connu dans notre histoire et notre Tradition et porte le nom d’Amalek.
Surrealism
The new outbreak of internal opposition to the legally and democratically designated Prime Minister, Mr. Netanyahu, in the midst of an open war against the State of Israel, by Hamas which controlled Gaza, by Hezbollah which controls Lebanon, by the Houthis who control Yemen, by armed Shiite militias in Syria and Iraq, all financed, armed and coordinated by the Iran of the Ayatollahs, and in the middle of the anti-Jewish media war in Europe and the USA, has something surreal.
After the horrors of the surprise attack launched by Hamas against several hundred Israeli civilians on October 7, in a few hours, the murders, the rapes, the harassment of the corpses of the victims, the massive and violent kidnappings of hostages that often purely and simply disappeared, this is strangely only the fate of the collateral victims of Israel’s legitimate counter-attack, the number of which is so minimal if we compare it to that resulting from the NATO operation in Mosul, which captures the concern of the media and politicians on the international scene.
סוריאליסט
ההתפרצות החדשה של התנגדות פנימית לראש הממשלה שנבחר מבחינה חוקית ודמוקרטית, מר נתניהו, בעיצומה של מלחמה גלויה נגד מדינת ישראל, של חמאס ששלט בעזה, של חיזבאללה השולט בלבנון, של החוטים השולטים בתימן , על ידי מיליציות שיעיות חמושות בסוריה ובעיראק, כולם ממומנים, חמושים ומתואמים על ידי איראן של האייתוללות, ובאמצע מלחמת התקשורת האנטי-יהודית באירופה ובארה »ב, יש משהו סוריאליסטי.
Surréalisme
Le nouveau déchainement de l’opposition interne au Premier-Ministre légalement et démocratiquement désigné, M. Netanyahou, en pleine guerre ouverte contre l’Etat d’Israël, par le Hamas qui contrôlait Gaza, par le Hezbollah qui contrôle le Liban, par les Houthis qui contrôlent le Yémen, par les milices armées Chiites en Syrie et en Irak, le tout financé, armé et coordonné par l’Iran des Ayatollahs, et en pleine guerre médiatique antijuive en Europe et aux USA, a quelque chose de surréaliste.
Après les horreurs de l’attaque surprise lancée par le Hamas contre plusieurs centaines de civils israéliens le 7 octobre dernier, en quelques heures, les meurtres, les viols, l’acharnement sur les cadavres des victimes, les enlèvements massifs d’otages violentés et souvent purement et simplement disparus, c’est étrangement seulement le sort des victimes collatérales de la contre-attaque légitime d’Israël, dont le chiffre est si minime si on le compare à celui résultant de l’opération de l’OTAN à Mossoul, qui capte la sollicitude des médias et des politiques de la scène internationale.
Cinq mois après
Cinq mois après l’attaque du 7 octobre où en sommes-nous ? L’ignominie du massacre, des enlèvements, des viols, des sévices, des mutilations, mais aussi les lancinantes questions sur l’absence de notre armée pendant des heures et l’inefficacité dramatique de la barrière couteuse et bourrée d’électronique, censée nous protéger d’une attaque surprise, nous ont d’abord fait sombrer dans des angoisses et des remises en cause que nous n’attendions pas.
Puis a été mis en lumière l’extraordinaire courage de soldats volontaires, de policiers, de simples citoyens armés, qui se sont portés, d’un seul mouvement, sus à l’ennemi et dont beaucoup sont morts au combat, après avoir réussi à endiguer l’assaut des terroristes dont les plans étaient beaucoup plus vastes et dangereux encore que la catastrophe qu’ils ont cependant causée.
La certitude de cette capacité de résilience du Peuple d’Israël, les récits d’héroïsme de gens simples, puis les succès de nos soldats sur tous les fronts, est ce qui nous permet de tenir moralement face au lot quotidien de jeunes vies fauchées et de blessés estropiés à vie.
Die Defätisten
Wieder einmal erheben die Defätisten in Israel ihre Köpfe. Es ist, als ob die großen Nachrichtenagenturen sich in den Dienst einer Vorstellung von der israelischen Politik stellen würden, die sich als schädlich erwiesen hat und die in Wirklichkeit einer kleinen Minderheit des Volkes Israel gehört. Für sie müssten wir immer wieder nachgeben, und unsere Souveränität, unsere historischen Rechte wären ohne Bedeutung.
Die kämpfenden Soldaten, die demokratisch gewählte Regierung und einige Medien haben alle klar die einzig logische Position zum Ausdruck gebracht: Nach dem letzten 7. Oktober und seinen Schrecken gibt es keine Lösung, die es der kriminellen Organisation Hamas ermöglicht, für jede Aufgabe im Land zu überleben Israel zwischen Jordanien Strom und Meer würde eine politische und militärische Niederlage für unser Land und die unmittelbar bevorstehende Rückkehr weiterer Überraschungsangriffe bedeuten.
Die Manipulation des Schmerzes und die Revolte der Familien der Menschraub Opfer aus politischen Gründen Entführten, die immer deutlicher geschieht, ist verabscheuungswürdig.
התבוסתנים
שוב, התבוסתנים בישראל מרימים ראש. כאילו כלי התקשורת המרכזיים מעמידים את עצמם לשירות תפיסת מדיניות ישראלית שהוכחה כמזיקה ואשר שייכת למעשה למיעוט קטן בעם ישראל. מבחינתם, נצטרך להיכנע שוב ושוב, ולריבונותנו, לזכויות ההיסטוריות שלנו, כאילו אין כל חשיבות.
החיילים הלוחמים, הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי וחלק מהתקשורת, כולם הביעו בבירור את העמדה ההגיונית היחידה: לאחר ה-7 באוקטובר האחרון וזוועותיו, כל פתרון המאפשר לארגון הפשע של חמאס לשרוד לכל משימה שהיא, בחלק מארץ ארץ ישראל, בין הירדן לים, משמעותה תהיה של תבוסה מדינית וצבאית עבור ארצנו, וחזרה הקרובה של פיגועי ומתקפות פתע אחרים.
המניפולציה של הכאב והמרד של משפחות החטופים למטרות פוליטיות, שמתרחשת בצורה ברורה יותר ויותר, היא בזוי.
The defeatists
Once again, the defeatists in Israel are raising their heads. It is as if the main news outlets were putting themselves at the service of a conception of Israeli policy which has proven to be harmful and which, in reality, belongs to a small minority of the People of Israel. For them, we would have to give in again and again, and our sovereignty, our historical rights would be of no importance.
The fighting soldiers, the democratically elected Government and some of the media have all clearly expressed the only logical position: after last October 7 and its horrors, any solution that allows the criminal organization of Hamas to survive for any task on part of the Land of Israel, between the Jordan and the sea, would mean a political and military defeat for our country, and the imminent return of other surprise attacks.
The manipulation of the pain and the revolt of the families of those kidnapped for political purposes, which is happening more and more clearly, is despicable.