Category Archives: עברית

האונס של כיפור ומתקפת המחבלים על הנגב המערבי

ליאון רוזנבאום *
הקדמה
אירוע חסר תקדים, בעל כוח סמלי עצום, התרחש בישראל ביום הכיפורים האחרון. יותר מ- חמש מאות יהודים ישראלים התארגנו בתל אביב ובמקומות אחרים, , כדי למנוע בכוונה תפילות של יהודים אחרים, בכ-20 מקומות תפילה, תוך שימוש בעלבונות ואלימות בלתי נסבלים, כלפי גברים, נשים וילדים. וזאת ביום הקדוש ביותר בשנה היהודית מוקדש לצום, שלווה ואינטימיות של תפילה. בכל מקום אחר מלבד ישראל, תיחשב התנהגות זו כאנטישמיות. עלינו להתמודד עם העובדה שזו אכן הצורה הגרועה ביותר של אנטישמיות, אנטישמיות יהודית.

כמה ימים לאחר מכן, בחג שמחת תורה, התרחש אירוע אסטרטגי חמור ביותר, מתקפת טרור אנטישמי גדולה של חמאס שלא ניתן היה לעצור בזמן, שהובילה להתנקשות במאות אזרחים ישראלים שלווים, יהודים וערבים, אלפי פצועים וחטיפת מספר לא ידוע עדיין של גברים, נשים, ילדים וזקנים באווירה של פראות פוגרומית שישראלים רבים כבר לא האמינו שהיא אפשרית או אפילו לא יכלו לדמיין.
באמצעות תחבולה, הצליחו המחבלים לרמות את ערנותו של צה »ל, שלקח זמן רב מדי להגיב, והוביל, באמצעות צימוד תקיפה קרקעית זו להתקפה של מאות טילים על כל הארץ, לאסון לאומי של ממש. העם כולו בהלם. יחידות מיוחדות פועלות על מנת לנקות את הקרקע ממחבלים שעדיין נמצאים בשטחנו, לעיתים באמצעות החזקת בני ערובה. ברור שנפתחה מתקפת נגד על עזה.
הטבח האדיר של יהודים בגלל שהם יהודים, כאן ועכשיו, מעמיד אותנו מול הקיר. אנחנו לא יכולים להמשיך לקרוע זה את זה בגלל שאלות תיאורטיות של פוליטיקה גבוהה, ניואנסים משפטיים או רגישויות דתיות, כשהאויב בשערינו פתאום בא להזכיר לנו מי אנחנו ושאנחנו באותה סירה או באותו קרון סגור. היום זה לא הזמן לסגירת חשבונות אלא למאמץ המשותף לניצחון, הפתרון היחיד להבטיח את הישרדותנו המשותפת מול האיומים המשולבים נגדנו מצד איראן בעזה, לבנון, סוריה ותימן.

הטירוף המטופח

לפני מספר ימים, בפני בית המשפט העליון במלוא הדרו של 15 שופטיו, לראשונה בתולדותיו, עורך הדין של הממשלה והן זו של הכנסת, הדגישו סוף סוף בפומבי את הבעיה האמיתית של מעמד חריג שכזה, מעל הפרלמנט והממשלה, שהמוסד הזה בנה לעצמו, בתוך מנגנון המדינה, ואשר מעמיד בספק את אופייה הדמוקרטי האמיתי של המדינה כולה.

? משטר דמוקרטי

מה שמאפיין משטר דמוקרטי הוא שורה של מאפיינים שנראו עד כה מובנים מאליהם ומוגדרים היטב בכל ספרי הלימוד של החינוך האזרח
קיום בחירות תקופתיות הפתוחות לכלל האזרחים;
הקמת ממשלה על פי תוצאות בחירות אלה, המהווה את הרשות המבצעת, על בסיס מפלגת רוב או קואליציה של מפלגות שהסכימו על תוכנית ממשל בתוך הפרלמנט;
קבלה על ידי המיעוט שהפך ל »אופוזיציה » לכללי המשחק הדמוקרטי על ידי הבעת התנגדותו או הצעותיו בפני הפרלמנט, במיוחד בוועדות שבהן נערכות הצעות חוק ממשלתיות והצעות חוק פרטיות, ובמסגרת הפגנות רחוב על בסיס כיבוד חירויות יסוד, ולכן במסגרת משפטית מוגדרת היטב, וכתוצאה מכך, מבלי להפריע לתנועה חופשית של אנשים, ומבלי להעמיד בסימן שאלה את האחדות הלאומית ואת האינטרסים המשותפים של העם והמדינה;
כיבוד « הפרדת הרשויות » בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת לבין מה שמכונה « הרשות השופטת », כלומר מערכת המשפט של המדינה שעצמאותה ממוסדות אחרים מובטחת.
כיום מתווסף מאפיין נוסף שהפך חיוני לרשימה זו: עיתונות חופשית כתובה ואלקטרונית המחויבת ליושר מוסרי ומקצועי על ידי כיבוד החובה לרעיין אנשים המייצגים את נקודות המבט השונות בזמן נתון, עם זמן דיבור שווה, מתינות בטון, הבחנה בין תיאור נקודות מבט שונות, ועמדתו האישית של העיתונאי, המשקיף או המומחה, מבלי לאבד את הדאגה לאובייקטיביות.
זה בשום אופן לא מונע מהגוף המשדר או המפרסם להיות בעל « קו מערכתי » מוגדר ומוצהר, שלמרות זאת נשאר כפוף ליושר אינטלקטואלי.

דמוקרטיה מה היא?

המתנגדים לרפורמה של מערכת המשפט צריכים להחליט עכשיו אם הם עוברים למרד גלוי נגד החוק ונגד הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית ואם לא.
הדמוקרטיה היא שיטה ממשל מבוססת על בחירות חופשיות, תקופתיות לפרלמנט כאשר אזרחים נבחרים על ידי העם הריבון לייצגם בתוך הרשות המחוקקת.
המועמדים מציגים את מדיניותם, מקבלים קולות, ואלה שיסיגו את הרוב, הם שירכיבו את הממשלה מצד אחד, ויפעלו בפרלמנט כדי לתרגם מדיניות זו לחוקים ולתקנות מתאימות, מצד שני.

? להנציח את אושוויץ כדי לפגוע טוב יותר בישראל

(מאמר זה פורסם לפנה 18 שנה לקרת יום השנה ה-60 לשחרור מחנה אושוויץ)
מוקד תשומת הלב בשואה המתגלה כיום בעולם אינו חף ממשמעיות כפולות . האם מדובר במודעות עולמית
אמיתית, לסכנות שבהתחדשות האנטישמיות התוקפנית לאחרונה בכל כך הרבה מדינות ולרצון המוצהר של המנהיגים הפוליטיים הגבוהים ביותר לחסום אותה?

במבט ראשון, הטקס שנערך במסגרת האו »ם לרגל יום השנה ה-60 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, בתמיכת 138 מדינות ושאר הטקסים שאורגנו על ידי מדינות רבות עצמן, אמור להוות התקדמות בהבנת הדרמה המוסרית ודרמה והיסטורית המאפיינת את הטבח חסר התקדים ביהודים בין 1939 ל-1945 ובהבנת האתגרים המונחים, גם היום, למדינה היהודית הריבונית.

או שמא, על ידי בחינת האגרסיביות המרושעת של כל כך הרבה כלי תקשורת עולמיים ושל ציבורים אקדמיים, פוליטיים, דתיים ואחרים, רבים כל כך נגד ישראל, מה שיש באמת הינו מסך עשן, בימוי שישמש עילה ל » נורמליזציה » של יחסי האומות עם ישראל, שישחרר אותן באופן סופי מכל תחושת אחריות . או אפילו שחרור מהסלידה עתיקת יומין של ישראל, ששום דבר לא יעצור אותה מכאן ואלך ? או שוב, האם זו תחבולה לגרום לישראל לקבל את הקמתה של מדינה ערבית פלסטינית שנייה בנוסף לירדן, בשטח מולדתה ההיסטורית הזעירה, אחד האמצעים הברורים ביותר לניסיון למחוק את המדינה היהודית מהמפה בטווח הבינוני, אחרי רמאות היסטורית כה גסה? בכל מקרה, רצוי לא להיכנע לאופוריה שנראית מוקדמת מאוד.

ישראל, הר הבית והעמים

היהודים הם העם הילידים בארץ ישראל שבין הים התיכון לירדן. כולם יודעים את זה (ראה את המאמר המאיר מאוד של עו »ד מישל כלבו: https://www.jns.org/opinion/liberation-not-occupation
אבל כולם – או כמעט – כן משקרים.
על פי כל הדוקטרינות המשפטיות והפוליטיות המקובלות, ובמיוחד על פי המשפט הבינלאומי הפומבי המודרני, מדינת ישראל, חוטר של ממלכת יהודה, יכולה להוכיח על בסיס ידע היסטורי וראיות .ארכאולוגיות בלי סוף, את הלגיטימיות שלה בין הים לנער.

חוסר אחריות

מספר גדול מדי של ישראלים, ללא תודעה היסטורית, אינם מודעים לתוקפנותם של השדים האנטי-יהודיים המסתובבים בתת-מודע הקולקטיבי של המערב ושל העולם המוסלמי.
בעתות משבר, הדעות הקדומות מתנפחות ומעוררות שנאה לא רציונאלית, במיוחד נגד המדינה היהודית הריבונית. כתוצאה מכך, מספר גדול של ישראלים מפרשים באופן לא נכון את מצבם האובייקטיבי, בעולם ובארצם.
אם לישראלים ה-« קרטזיאניים » יש משימה מיוחדת כרגע (2020 באוגוסט), היא להשמיע את האזעקה בפני חוסר האחריות המתפשטת בתקשורת שלנו, ואפילו על ספסלי הממשלה והכנסת.
העולם חווה מגיפה חסרת תקדים מזה חמישה חודשים. השפעותיו, בעיקר כלכליות, הן, מסיבות שונות, כנראה הרבה יותר רציניות ומתמשכות יותר מאשר אלה של השפעת הספרדית מלפני מאה שנה.
המדינות העשירות והמפותחות ביותר הן לא פחות מושפעות, להיפך. הווירוס הנדון נשאר מסתורי, השפעותיו, עמידתו, הטיפול נגדו, כל אלה בלתי ברורים ונושים לדיונים. במקרה הטוב ביותר, חיסון יהיה זמין באמת רק בעוד מספר חודשים. מאות אלפי אנשים נפגעים ועשרות אלפי מקרי מוות מדווחים כתוצאה ממחלה זו. אחרי הגל הראשון שנראה שהצליחו להגביל אותו בחלק מהמדינות, נראה שגל שני, חזק יותר, מטאטא בכל מקום.

בעיות שלטון בישראל

השמאל הישראלי לא מצליח להבין שהוא לעולם לא יחזור לשלטון. אסון הסכמי אוסלו בהחלט פסל אותו באופן סופי. בניגוד לרושם שמערכה נוכחית ערמומית של התקשורת העיקרית הייתה רוצה ליצור, תיק רצח רבין רחוק מסגירה 24 שנים אחרי. עשיית סרט על הנושא מנסה לסגור את הפריצות העצומות בגרסה הרשמית, ופרשנים מנסים לערער את האמון בכל אלה המבטאים את הספקות הלגיטימיים בגרסה זו.
הסכמי אוסלו לא רק טענו את חייהם של מאות ישראלים חפים מפשע, הביאו לפגיעה פיזית באלפי אחרים, אך מדיניותם של רבין ופרס היוותה גם שורה של פגיעות יסודיות במרקם של ההיסטוריה היהודית ובדמוקרטיה הישראלית, שלא לדבר על ההצדקה המטורפת של הטרור כשיטה בכל העולם. מדיניות זו למעשה היוותה שיקום ערפאת מהמצוקות אליהן הוא נקלע לבד לפני כן. בנוסף הפרה מסיבית של חירויות האזרח בהזדמנות זו, על ידי אנשים שכביכול יש להם רק « כיבוד החוק » בפיהם, מהווה בדיחה טרגית.

האיים עיתונאי צרפתי בכיר שותף לאלה המכישים ההיסטוריה היהודית?

פרסם לפני זמן קצר מנהל העיתן הצרפתי :ליברסיון » מאמר שנקרא: » האיים ה’ דיפלומט? ». במאמר זה, הוא דן

בתגובת שגרירת ישראל בצרפת לרעיון בו היא הצהירה באופן
טבעי וציינה את העובדה הפשוטה כי ירושלים היא בירתה של העם היהודי מזה 3000 שנה, מאז שהמלך דוד הכריז על כך. הוא ניסה לבסס את הרעיון כי ההיסטריה היהודית היא הגדה בלבד, לפחות מקודם למאה ה-6 לפני הספירה.
נכון, מספר קטן של ארכאולוגים ישראליים פוסט-מודרניים, רודפי פרסומת, כמו פינקלשטיין וסילברמן, ניסו, לפני מספר שנים, להפיץ את הרעיון כי התורה היא בעצם קונספירציה פוליטית של משרתי מלכי יהודה, בדומה להגדות המלוות מלכות צרפת.