כל אזרחי ישראל זועמים על יחסו של חמאס לאנשים שנקרעו ממשפחותיהם ורוצים מעומק ליבם את שחרורם. אבל מול הדרישות הבלתי מקובלות לחלוטין של חמאס, ברור שרק המשך האיתן של המתקפה שלנו נגד הקבוצות החמושות שלו ומרכזי המחתרת שלו יכול להבטיח את השחרור הזה.

שחרורם של שניים מהם הלילה, במבצע הרואי בלב העיר רפיח, שלא שוחררה בשלב זה על ידי צה »ל מאחיזתו של חמאס, מראה את הדרך לניצחון אותנטי על שנאת היהודים ועל הרוע. הקרבה  האידאולוגית של חמאס, הספוגה באידיאולוגיה ניאו-נאצית, עם הוואפן-אס-אס, ברורה מדי עבור אלה שאינם חוסמים את השקפתם מרצונם.

יתר על כן, אין ספק שההקרבה של חייהם של רבים כל כך מחיילינו הצעירים , תהפוך לחסרת משמעות על ידי תרגילי כניעה פוליטיים תבוסתניים.

גם היחס הכללי של האומות אלינו בהזדמנות זו, ובעיקר יחס המערב הדמוקרטי, הוא בעייתי מאוד ומשקף במציאות חידוש עמוק של שנאת היהודים. נצטרך לבחון היטב את מעמדנו האמיתי בעולם, כמדינה הלאום של העם היהודי.

הכול קורה כאילו המניפולציה של הממשלה הדקדנטית של דרום אפריקה, שנתנה את השראתה בדרבן לעצרות גזעניות אנטי-לבנים ואנטי-יהודיות, והגשת תלונה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בטענה של « רצח עם » לרגל התגובה בהגנה עצמית של ישראל לאחר התקפה, בעלת פראות שאין לתאר, נגד הטריטוריה שלנו, הפכה לעילה להיפוך ההיסטוריה והערכים הקדושים ביותר של האנושות.

ואכן, 80 שנה לאחר השואה, הטבח ההמוני הסלקטיבי ביהודי אירופה, ממשיך לרדוף את התודעה המערבית לאחר הקנוניה או האדישות של עמי אירופה לאסון המוסרי הזה, מלבד מספר קטן של צדיקים.

זו הסיבה שהלא-מודע הקולקטיבי של המערב מאמין שהוא מוצא בתגובתו המרושעת של ה-ICJ, שהיה צריך לדחות את התחבולה הדרום אפריקאית בבוז, מלכתחילה, « in limine litis »,על הסף, אמצעי פנטסמטי לשחרר עצמו כביכול, על ידי שקר. הוא מאשים את הקורבן בהיותו התוקפן האשם. כל הקורבנות בעזה הם באשמת חמאס.

חלק כל כך גדול מהתקשורת המערבית מגלה התלהבות כה חשודה מהחלטת בית הדין הבינלאומי, מוסד שהפך לפוליטיזציה בשליטתן של מדינות לא דמוקרטיות, עד שהכול ברור כשמש.

עם זאת, עלינו לשים לב גם למרכיבים החיוביים המתגלים בהזדמנות זו.

יש לציין תחילה , שהארגונים העיקריים של היהדות הליברלית האמריקאית שהתרחקו בשנים האחרונות ממדינת ישראל, הפגינו שינוי חשוב מאז ה-7 באוקטובר על ידי חזרה לסולידריות פעילה עם מדינת היהודים, דבר המצביע על חזרה משמעותית להקפה של עם ישראל.

מצד שני, הארגון ב-Cour des Invalides, המקום הסמלי של השפלתו של אלפרד דרייפוס, על ידי נשיא צרפת מקרון, של טקס צבאי מרשים לזכרם של הצרפתים-ישראלים שנרצחו ב-7 באוקטובר, ארבעה חודשים לאחר מכן, הנו בעיניהם של אירופאים רבים, הן היבט מוסרי והן היבט פוליטי שאינו חסר חשיבות.

מה שנראה כהסכמה עולמית נגד עמנו, אין בו כדי לטשטש את מבטנו לעתיד או את אמוננו בגורלו של עם ישראל. כוחות של צדק ומוסר אמיתי שוכבים רדומים בעולם ואורבים בין הצללים. הם רק מצפים שנהיה מאוחדים וחזקים.

ליאון רוזנבאום