Articles par Léon Rozenbaum

מה החיט הגדול של ממשלת בנט? שהיא מעמידה פנים.
היא מעמידה פנים שהיא ימין כי היא יודעת שרוב העם הוא ימין, ומתחת לפני השטח מכינה מדיניות של שמאול. (בהנחה שמבינים כי בישראל « שמאול » פירושו : »חלוקת ארץ-ישראל » ובשום פנים לא : « מדניות חברתית » או « מדינת רווחה ».)
היא מעמידה פנים שהיא « שומרת על הדמוקרטיה » והיא דורסת ברגל גסה את מנהגיי הדמוקרטיה בכנסת.
היא מעמידה פנים שהיא מבטאה את רצון העם ועומד בראשה מנהיג מפלגה קיקיונית והמפלגה הגדולה בכנסת, הליכוד, מנועה מלעסוק במינימום התפקידים המוכרים 74 שנים לאופוזיציה בפרלמנט הישראלי.

בנימין נתניהו נשא את הנאום המשכנע ביותר בקריירה שלו בכנסת. התיעוד של פעולתו כמדינאי הוא, לכל צופה הגון, יוצא דופן. במשך 15 שנה הוא שלט בחיים הפוליטיים של המדינה בראש ובכתפיים ובמשך 12 שנים ברציפות בראש המדינה, הוא קידם את מדינת ישראל בתחומים רבים לקפיצת מדרגה אמתית.
בין אם מדובר בפיתוח טכנולוגי, בריאות כלכלית כללית, בציוד כבישים ורכבות, בצמיחת הכוח הצבאי, בצמיחה הדיפלומטית העצומה, בניהול משבר ה- , COVID-19, באומץ לקום לבדו בזירה הבינלאומית, לנוכח המטרות האנטי-יהודיות המוצהרות של איראן של האייתוללות, הצלחות אלה נושאות את חותמו האישי של ראש הממשלה היוצא.
השחיקה הבלתי נמנעת של השלטון התגברה כעת על מעמדו, שנראה בלתי פגיע במשך זמן כה רב. אבל הורדתו דרשה לא פחות מקואליציה רבגונית מימין עד לשמאל הקיצוני ואפילו חלק מציבור הבוחרים הערבי האסלאמיסטי, כדי להשיג תוצאה זו בקושי רב, ב-60 קולות מול 59 מחברי הכנסת!
יש כל סיבה להאמין שהמשפט המניפולטיבי שהוגש נגדו על ידי גוף פרקליטים בידי השמאל הקיצוני, בתמיכת עיתונות שותפה ברובה, פגע קשות במשך חודשים בסמכותו. ניתן גם לציין כי משפט זה נתקע ברגע שההגנה מדגישה את חוסר הגיון וההטיה של התביעה, כאשר העיתונות היא בנושא זה, לפתע, אילמת באופן מוזר.

Binyamin Natanyahou vient de prononcer à la Knesset le discours le plus convaincant de sa carrière. Le bilan de son action d’homme d’Etat est, pour tout observateur honnête, exceptionnel. Depuis 15 ans, il domine de la tête et des épaules, la vie politique du pays et depuis douze ans sans discontinuer aux commandes de l’Etat, il a fait progresser l’Etat d’Israël dans de nombreux domaines d’un véritable bond en avant.
Qu’il s’agisse du développement technologique, de la santé économique générale, des équipements routiers et ferroviaires, de la croissance de la puissance militaire, de la transcroissance diplomatique, de la gestion de la crise du COVID 19, du courage de s’élever seul dans l’arène internationale, face aux visées génocidaires antijuives avouées de l’Iran des Ayatollahs, ces succès portent l’emprunte personnelle du Premier Ministre sortant.
L’inévitable usure du pouvoir vient d’avoir eu raison de son statut qui semblait intouchable si longtemps. Mais il n’a fallu pas moins qu’une coalition hétéroclite allant de la droite à l’extrême gauche et même une part de l’électorat arabe islamiste, pour obtenir à grand-peine ce résultat par 60 voix contre 59 des députés de la Knesset !
L’on est largement en droit de penser que le procès manipulatoire qui lui a été intenté par un corps de procureurs aux mains de l’extrême gauche, avec le soutien d’une presse largement complice, a depuis des mois, gravement miné son autorité. L’on peut remarquer d’ailleurs que ce procès s’enlise dès que la défense met en lumière l’incohérence et le parti-pris de l’accusation, la presse étant, soudain, étrangement muette.

Hier, le 6 Avril 2021, la 25ème Knesset depuis le rétablissement de la souveraineté juive a prêté serment. Le problème est que c’est la quatrième en deux ans et que ce fait exprime une instabilité politique dangereuse dans une démocratie si particulière par l’hétérogénéité de sa population et sa situation géostratégique, comme l’Etat d’Israël.
Il convient certes de ne pas exagérer les dangers puisque dans le système constitutionnel israélien constitué d’une série de lois fondamentales, un Gouvernement de transition conserve légalement pratiquement toutes les compétences d’un Gouvernement ayant joui d’un vote de confiance et disposant d’une majorité stable au Parlement. Un corps de fonctionnaires dévoués assure par ailleurs, comme dans toutes les démocraties évoluées, la continuité de l’action de l’Etat.
La crise du Corona a, au total, été gérée au cœur de cette crise politique avec un certain brio par le Premier Ministre M. Netanyahou, ce que certains sont prêts à reconnaître malgré les haines et les jalousies, puisque Israël se trouve parmi les pays à avoir su pratiquement surmonter la crise sanitaire et la crise économique, ce qui, comme chacun sait, et loin d’être le cas de tous les pays , même développés.

À un peu moins d’un mois de la quatrième échéance électorale en Israël en deux ans, il peut être utile de préciser à nouveau les enjeux à partir d’une grille de lecture qui se détache des concepts en vogue dans l’Occident contemporain.
En effet, il ne s’agit pas, à notre sens d’un conflit entre le « progressisme » d’un côté et le « populisme » de l’autre. Ces termes sont en vérité fortement entachés de manipulation tant aux USA qu’en Europe et même, très largement, en Israël, dans les milieux éloignés des concepts de la Tradition Juive.
L’enseignement du Rav Léon Askenazi-Manitou זצ »ל, est révolutionnaire au sens où il permet, grâce à un niveau de connaissances élevé tant en culture juive qu’en culture profane, de jauger de nouveau la pensée occidentale à l’aune de la pensée juive.
Depuis deux siècles au moins, les Juifs s’étaient laissés aller à juger des valeurs juives à lumière des catégories occidentales, mode de fonctionnement d’où ils pouvaient seulement sortir perdants.