Lapid irresponsable, fauteur de guerre civile יאיר לפיד בלתי האחראי, מחרחר מלחמת אחים
La manifestation légitime et massive de Lundi à Jérusalem a tourné la tête à Yair Lapid.
Pourtant son caractère impressionnant ne change pas la donne démocratique et légale.
Deux mois après des élections qu’il a clairement perdues, il continue de proférer des paroles incendiaires qui ne sont pas moins que des invitations à bloquer l’Etat et diviser la Nation
. Il prouve surtout qu’un homme comme lui n’aurait jamais dû accéder au poste de Premier-Ministre et qu’il faut à tout prix empêcher son retour à ce poste où les caractériels et les délirants fauteurs de troubles n’ont pas leur place.
Fasse le ciel que ceux qui l’entourent lui rappellent quelques règles de la décence qu’il doit à son Pays et au titre qu’il a porté, même brièvement,
Il y va clairement de la paix civile.
Léon Rozenbaum
ההפגנה הלגיטימית והמסיבית של יום שני סוברה את ראשו של יאיר לפיד.
האופי המרשים שלה אינו משנה את הנתונים הדמוקרטיים והמשפטיים.
חודשיים אחרי בחירות שהוא באופן ברור הפסיד בהן, הוא ממשיך להוציא דברי בלע שהם לא פחות מהזמנות לתקוע את המדינה ולפלג את האומה.
הוא מוכיח בעיקר שאדם כמו הוא מעולם לא היה צריך להגיע לתפקיד של ראש ממשלה ושיש למנוע בכל מחיר את שובו לעמדה בה אין מקום לאנשים לא יציבים ולמעוררי מאומות.
מי ייתן ואלה הסובבים אותו יזכירו לו מספר כללי יושר על מה שהוא חייב לארצו ולתואר שהוא נשא, אפילו לתקופה קצרה.
מה שבאופן ברור עומד על הפרק הוא השלום האזרחי.
ליאון רוזמבאום
מסכנים אלה שעובדים עליהם בעניים !
הם חושבים שהם « מגינים על הדמוקרטיה » כאשר בעצם מנצלים אותם כדי לשמור על הפריבילגיות של כת משפטית שיכורה משלטון שהתקבל במרמה.
המהפכה המשפטית כבר קראה לפני 30 שנה, מופעלת על ידי השופט אהרון ברק. ואולם תוצאותיה נראו רק באופן הדרגתי כך שהגיעו בשנים האחרונות ל-« ממשלת השופטים ».
באמצעות אסטרטגיה של פסיקה ממושכת ומגמתית, יוזמיה גרמו לכך שהשלטון האמיתי במדינת ישראל אינו עוד בידי נבחרי הציבור ולא בידי הממשלה הדמוקרטית שמוקמת כדין על בסיס הצבעת האזרחים.
Les pauvres manipulés !
Ils croient “défendre la démocratie » alors qu’ils défendent les privilèges d’une caste judiciaire ivre d’un pouvoir acquis par la ruse. La révolution judiciaire a déjà eu lieu il y a 30 ans sous l’impulsion du Juge Aharon Barak. Cependant elle n’a déployé tous ses effets que progressivement pour aboutir ces dernières années au « Gouvernement des Juges ».
Au moyen d’une stratégie jurisprudentielle continue, le véritable pouvoir dans l’Etat d’Israël n’est plus aux mains des élus de la Nation, ni du Gouvernement démocratique régulièrement formé sur la base des suffrages des citoyens, mais appartient à un corps de 11 personnes non élues, la Cour Suprême, et pratiquement auto-désignées dans un sérail idéologique spécifique, la « gauche israélienne ».
La réforme mise en œuvre par le Ministre de la Justice tend seulement à modérer les effets dévastateurs pour la démocratie parlementaire de l’activisme judiciaire inauguré par le juge Barak.
Le scandale est dans l’irresponsabilité des élites judiciaires actuelles qui appellent à la révolte contre les Institutions démocratiques du pays, deux mois après une élection parfaitement régulière.
Beaucoup de juristes estiment qu’il manque en Israël des « freins et contrepoids » au pouvoir potentiels de la Knesset et du Gouvernement. La stratégie de Barak a consisté à conférer ce rôle de contre-pouvoir à la Cour Suprême. Cependant le « contrepoids » est devenu le tyran !
? להנציח את אושוויץ כדי לפגוע טוב יותר בישראל
(מאמר זה פורסם לפנה 18 שנה לקרת יום השנה ה-60 לשחרור מחנה אושוויץ)
מוקד תשומת הלב בשואה המתגלה כיום בעולם אינו חף ממשמעיות כפולות . האם מדובר במודעות עולמית
אמיתית, לסכנות שבהתחדשות האנטישמיות התוקפנית לאחרונה בכל כך הרבה מדינות ולרצון המוצהר של המנהיגים הפוליטיים הגבוהים ביותר לחסום אותה?
במבט ראשון, הטקס שנערך במסגרת האו »ם לרגל יום השנה ה-60 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, בתמיכת 138 מדינות ושאר הטקסים שאורגנו על ידי מדינות רבות עצמן, אמור להוות התקדמות בהבנת הדרמה המוסרית ודרמה והיסטורית המאפיינת את הטבח חסר התקדים ביהודים בין 1939 ל-1945 ובהבנת האתגרים המונחים, גם היום, למדינה היהודית הריבונית.
או שמא, על ידי בחינת האגרסיביות המרושעת של כל כך הרבה כלי תקשורת עולמיים ושל ציבורים אקדמיים, פוליטיים, דתיים ואחרים, רבים כל כך נגד ישראל, מה שיש באמת הינו מסך עשן, בימוי שישמש עילה ל » נורמליזציה » של יחסי האומות עם ישראל, שישחרר אותן באופן סופי מכל תחושת אחריות . או אפילו שחרור מהסלידה עתיקת יומין של ישראל, ששום דבר לא יעצור אותה מכאן ואלך ? או שוב, האם זו תחבולה לגרום לישראל לקבל את הקמתה של מדינה ערבית פלסטינית שנייה בנוסף לירדן, בשטח מולדתה ההיסטורית הזעירה, אחד האמצעים הברורים ביותר לניסיון למחוק את המדינה היהודית מהמפה בטווח הבינוני, אחרי רמאות היסטורית כה גסה? בכל מקרה, רצוי לא להיכנע לאופוריה שנראית מוקדמת מאוד.
Réformette ou « ruine de la démocratie » ? Par Léon Rozenbaum *
L’outrance des propos tenus tant par le Juge Aharon Barak (1) que par La Juge Hayout (2), actuelle présidente de la Cour Suprême, à propos d’un train de mesures mineures de modifications dans le domaine judiciaire, présentées par le nouveau ministre de la Justice, Yariv Levine, a de quoi nous alerter sur la hargne qu’une certaine caste judiciaire voue à tous ceux qui souhaitent modérer les immenses pouvoirs qu’elle s’était arrogés sur l’appareil de l’Etat et l’anomalie qui en résulte.
Ces exagérations sans précédent, venant de personnes jouissant du prestige de leurs hautes fonctions passées et présentes ne manquent pas de déstabiliser un monde politique et une presse, déjà instables, dans un pays toujours menacé comme le nôtre, excitant les passions et empêchant tout débat sérieux sur le fond des questions réelles pendantes.
ישראל, הר הבית והעמים
היהודים הם העם הילידים בארץ ישראל שבין הים התיכון לירדן. כולם יודעים את זה (ראה את המאמר המאיר מאוד של עו »ד מישל כלבו: https://www.jns.org/opinion/liberation-not-occupation
אבל כולם – או כמעט – כן משקרים.
על פי כל הדוקטרינות המשפטיות והפוליטיות המקובלות, ובמיוחד על פי המשפט הבינלאומי הפומבי המודרני, מדינת ישראל, חוטר של ממלכת יהודה, יכולה להוכיח על בסיס ידע היסטורי וראיות .ארכאולוגיות בלי סוף, את הלגיטימיות שלה בין הים לנער.
Israël, le Mont du Temple et les Peuples
Les Juifs sont le peuple autochtone en Terre d’Israël entre Méditerranée et Jourdain. Tout le monde le sait (Voir l’article très éclairant de Me Michel CALVO : https://www.jns.org/opinion/liberation-not-occupation/ ).
Mais tout le monde -ou presque- ment.
En vertu de toutes les doctrines juridiques et politiques reconnues et surtout en termes de Droit International Public moderne, l’Etat d’Israël, surgeon du Royaume de Judée, peut prouver, sur la base de toutes les connaissances historiques et les preuves archéologiques innombrables, sa légitimité absolue entre la mer et le fleuve.
Et pourtant, depuis 75 ans, de vastes courants, en Occident chrétien et en Orient musulman, s’acharnent, non sans succès auprès de vastes publics, à prétendre le contraire. Les faits et le droit, en apparence, ne les intéressent pas. D’ailleurs ils construisent sans honte un prétendu « droit » sui generis, spécial et sans équivalent dans l’histoire juridique, dans le cadre duquel Israël est toujours coupable. La société internationale, ses organisations, ses résolutions, ses débats sont très généralement dévoyés si les mots « Juif », « Israël » ou « Jérusalem » sont employés.
דמוקרטיה
יש משהו מפתיע בהיסטריה שאחזה בכמה ממנהיגי השמאל הישראלי ובחלק ניכר מהתקשורת בסוף 2022, עם ההכרזה על מינויו העתידי של סגן שר שיהיה אחראי על מיון תוכניות הלימודים חיצוניים שאומצו בבתי הספר הציבוריים וממונים על ידי משלם המיסים.
Démocratie
Il y a quelque chose de surprenant dans l’hystérie qui a saisi certains leaders de la gauche israélienne et une bonne partie des médias, en cette fin d’année 2022, à l’annonce de la nomination future d’un vice-Ministre qui sera chargé de faire le tri dans les programmes scolaires externes adoptés dans les écoles publiques et financés par le contribuable.
En effet de très nombreux citoyens se sont élevés contre le fait qu’en contradiction totale avec leurs choix philosophiques, leur conception de la culture et leurs adhésions spirituelles, certains établissements scolaires, sous le Gouvernement sortant, n’hésitaient pas à « enseigner » à nos enfants des programmes tout à fait contestables, qui, au nom du « libéralisme », les invitent à mettre en cause la moralité et la justification de la défense nationale d’Israël, à « choisir », à 8 ou 9 ans, leur orientation sexuelle homo ou hétéro, et une série d’autres élucubrations d’inspiration post-moderne voir « Woke ».
Manitou l’E.I. Témoignage de Léon Rozenbaum (Sphinx)
Manitou est de la génération de mes parents et j’ai aujourd’hui 75 ans. Nous n’avons pas pu être ni louveteaux ni éclaireurs ensemble. Notre identité EI commune ne provient pas de souvenirs de randonnées ni de descentes de rivières.
Et pourtant, je vais essayer de mettre en lumière, dans ce témoignage, qui, bien sûr, parle de mon histoire, que notre appartenance au Mouvement a bien été présente toujours en filigrane dans toutes les actions réalisées en commun.
L’ENFANCE EI
Dire que j’ai entendu parler de Manitou pendant mon séjour aux Louveteaux, puis aux Eclaireurs des E.I., dans les années 50 et le début des années 60 du siècle précédent, serait exagéré.
Bien sûr, l’on prononçait alors avec respect des noms un peu mystérieux comme « Castor », « Pivert », »Manitou », « Chameau » etc.., qui faisaient figure de personnages de légende.
Lors de mon premier voyage en Israël en 1964, qui était une importante délégation d’E.I. d’âge adolescent, nous avions rencontré un nombre considérable d’anciens E.I, établis en Israël et le nom de « Manitou « était souvent cité.
L’aspect légendaire de tous ces personnages était pour moi encore renforcé par le fait que mon père Shlomo-Simon Rozenbaum ז »ל (dit aux E.I. « Jumeau ») avait été avec son frère jumeau Léon, louveteau aux E.I. dans les années 30, puis Éclaireur puis cadre et militant dans la Sixieme.