Israël

Binyamin Natanyahou vient de prononcer à la Knesset le discours le plus convaincant de sa carrière. Le bilan de son action d’homme d’Etat est, pour tout observateur honnête, exceptionnel. Depuis 15 ans, il domine de la tête et des épaules, la vie politique du pays et depuis douze ans sans discontinuer aux commandes de l’Etat, il a fait progresser l’Etat d’Israël dans de nombreux domaines d’un véritable bond en avant.
Qu’il s’agisse du développement technologique, de la santé économique générale, des équipements routiers et ferroviaires, de la croissance de la puissance militaire, de la transcroissance diplomatique, de la gestion de la crise du COVID 19, du courage de s’élever seul dans l’arène internationale, face aux visées génocidaires antijuives avouées de l’Iran des Ayatollahs, ces succès portent l’emprunte personnelle du Premier Ministre sortant.
L’inévitable usure du pouvoir vient d’avoir eu raison de son statut qui semblait intouchable si longtemps. Mais il n’a fallu pas moins qu’une coalition hétéroclite allant de la droite à l’extrême gauche et même une part de l’électorat arabe islamiste, pour obtenir à grand-peine ce résultat par 60 voix contre 59 des députés de la Knesset !
L’on est largement en droit de penser que le procès manipulatoire qui lui a été intenté par un corps de procureurs aux mains de l’extrême gauche, avec le soutien d’une presse largement complice, a depuis des mois, gravement miné son autorité. L’on peut remarquer d’ailleurs que ce procès s’enlise dès que la défense met en lumière l’incohérence et le parti-pris de l’accusation, la presse étant, soudain, étrangement muette.

Hier, le 6 Avril 2021, la 25ème Knesset depuis le rétablissement de la souveraineté juive a prêté serment. Le problème est que c’est la quatrième en deux ans et que ce fait exprime une instabilité politique dangereuse dans une démocratie si particulière par l’hétérogénéité de sa population et sa situation géostratégique, comme l’Etat d’Israël.
Il convient certes de ne pas exagérer les dangers puisque dans le système constitutionnel israélien constitué d’une série de lois fondamentales, un Gouvernement de transition conserve légalement pratiquement toutes les compétences d’un Gouvernement ayant joui d’un vote de confiance et disposant d’une majorité stable au Parlement. Un corps de fonctionnaires dévoués assure par ailleurs, comme dans toutes les démocraties évoluées, la continuité de l’action de l’Etat.
La crise du Corona a, au total, été gérée au cœur de cette crise politique avec un certain brio par le Premier Ministre M. Netanyahou, ce que certains sont prêts à reconnaître malgré les haines et les jalousies, puisque Israël se trouve parmi les pays à avoir su pratiquement surmonter la crise sanitaire et la crise économique, ce qui, comme chacun sait, et loin d’être le cas de tous les pays , même développés.

À un peu moins d’un mois de la quatrième échéance électorale en Israël en deux ans, il peut être utile de préciser à nouveau les enjeux à partir d’une grille de lecture qui se détache des concepts en vogue dans l’Occident contemporain.
En effet, il ne s’agit pas, à notre sens d’un conflit entre le « progressisme » d’un côté et le « populisme » de l’autre. Ces termes sont en vérité fortement entachés de manipulation tant aux USA qu’en Europe et même, très largement, en Israël, dans les milieux éloignés des concepts de la Tradition Juive.
L’enseignement du Rav Léon Askenazi-Manitou זצ »ל, est révolutionnaire au sens où il permet, grâce à un niveau de connaissances élevé tant en culture juive qu’en culture profane, de jauger de nouveau la pensée occidentale à l’aune de la pensée juive.
Depuis deux siècles au moins, les Juifs s’étaient laissés aller à juger des valeurs juives à lumière des catégories occidentales, mode de fonctionnement d’où ils pouvaient seulement sortir perdants.

En fin de compte, quand on s’interroge sur la situation politique réelle en Israël, alors que le pays fait route vers sa quatrième campagne électorale en deux ans, il convient de se poser la question de savoir si la hiérarchie judiciaire et particulièrement le corps de procureurs a été réellement capable de susciter gratuitement, pour des motivations politiques et idéologiques, une série d’accusations pénales contre le Premier-Ministre, M. Binyamin Netanyahou ou non.
Dans les deux cas la situation est grave. Si les faits reprochés au Premier-Ministre par les organes officiels de l’Etat sont réellement fondés en fait et en droit, Ce dernier ne devrait déjà plus être à la tête de l’Exécutif.
Mais si ces mêmes organes fomentent en réalité une tentative de coup d’Etat en abusant de leurs pouvoirs de lancer des accusations au nom de l’Etat, pour mobiles idéologiques, que les tribunaux transformeront ou non en condamnations, cela est plus grave encore.

מה קורה לעם הזה ?
כאשר הוא מתאסף מסביב לעגל הזהב, כאשר הוא שורף את האסמים שלו עצמו בעיצומו של מצור על ירושלים, כאשר הוא יורק על ז’בוטינסקי שמסתובב ב-1938 בכול פולין היהודית ומזהיר מפני האסון המתקרב ומזמין ללא הואיל את היהודים לעלות ארצה.
וכאשר « בשם הדמוקרטיה » הוא דורש להפיץ בהפגנות ללא רסן נגיף קטלני שהוביל כבר לפנדמיה עולמית.
מי שלמד משפטים באוניברסיטה מתוקנת יודע שלכול זכות, וגם לזכות יסוד, יש גבול. מאותו רגע שהפעלת הזכות המסוימת פוגעת בזכות אחרת או בזכות של משהוא אחר, יש לעצור ולהגביל אותה.

נראה כאילו גל שני מתנשא לכל מקום לאחר נקיטת אמצעי בידוד החמורים שהצליחו לכאורה לריסון המגפה בחלק מהמדינות. עם זאת, למעלה מארבעה חודשים מאוחר יותר, התברר כי ההפעלה מחדש של הפעילות הכלכלית, שהייתה חיונית, גרמה להחייאת המגיפה.
במיוחד אנחנו, אנשים שעברו את גיל 70 שנים, אנחנו מסתכנים ליפול לתוך מלנכוליה. אנחנו כבר מנותקים מביקורים של הילדים והנכדים שלנו כבר חודשים. טלפון או סקייפ או זום, כל התקשורת אינה תחליף לחיבוקים חמים. עם זאת, בפני מגיפה בסדר גודל זה והצגת סכנות כאלה, ברור כי הבידוד חייב להמשיך, שאולם, אינו מבלי השפעות פסיכולוגיות הרסניות.
כמובן, כאשר אנו חושבים מעט על המבחנים של הורינו שחוו את הכיבוש הנאצי, ובמיוחד אם הם היו יהודים, ה »דיכאון » שלנו הוא מאוד יחסי. אך הטבע בגל הראשון, כולם מסכימים שניהול המשבר על-ידי ממשלת המעבר, ובמיוחד על ידי מר נתניהו, היה יוצא מן הכלל לגבי המהירות והאפקטיביות שלה, והגביל במידה ניכרת את מספר ההרוגים בהשוואה למדינות בעלות אוכלוסייה דומה כגון בלגיה ואוסטריה, נראה כי ממשלת האחדות שהוקמה להילחם מתקשה הרבה יותר להתמודד עם הגל השני.
ראשית, מכיוון שהמשבר הוא כעת משבר לטווח ארוך, הגורם לגל חסר תקדים של אבטלה, במיוחד בקרב משפחות צעירות, המגזר העצמאי ומגזרים ספציפיים כגון תיירות, תחבורה וקייטרינג. שנית, מכיוון שהשמאל הישראלי מתכוון לנצל עד תום את המשבר וכן המשפט נגד ראש הממשלה שההשראה הפוליטית שלו ברורה מספיק, ושקורה בו זמנית, בניסיון להפעיל אותו סופית.
עם זאת, מספרן והאופי האלים של ההפגנות בשבוע שעבר הם סימן לחוסר בגרות מצערת של אוכלוסייה מסוימת שעובר מניפולציה בידי השמאל: אין בעולם ממשלה, ובטח שלא ממשלת ישראל, שאחראית על המגפה הגלובלית הזאת! קשה מאוד לנהל את האיזון בין שמירה על פעילות כלכלית והגבלת ההידבקות. זה חייב להיעשות על בסיס יומיומי. צריך להיות טיפש או חסר תום לב כדי לא להבין את זה.
העיתונות המערבית, במקרה, הייתה שתקנית מאוד על ההצלחות של ישראל בגל הראשון, אך לפתע הנה דברנית מאוד על הקשיים הנוכחיים של ישראל, משמחה בסיבה טובה לערער את האמון במר נתניהו.
מספיק להשוות את מספר הקורבנות של Covid 19 בצרפת למשל ובישראל כדי להבין כי, בהשוואה לנתוני האוכלוסייה, יש לישראל, אפילו היום, כעשר פעמים פחות מקרי מוות. מעט מתינות בהתפרצויות נגד נתניהו מאוד רצויה.
ליאון רוזנבאום

• Les protestations des dirigeants du « Centre-gauche » au nom de la sauvegarde de la démocratie constituent une escroquerie intellectuelle. Chacun en Israël sait que le programme de la « Liste Commune » des Arabes d’Israël a pour but exprès la fin de l’Etat national du Peuple Juif en Terre d’Israël (http//ww.jointlist.org.il/sub). Les exigences de la liste du désarmement d’Israël, de l’accès libre de millions de « réfugiés palestiniens » sur le territoire de l’Etat, de la transformation de la Judée, le Samarie et Gaza en territoires « Judenrein » (purifiés de Juifs), de la constitution d’un Etat palestinien ayant Jérusalem pour capitale, montrent clairement ses intentions.
• Toute personne un peu attentive sait que la Cour Suprême aurait dû interdire à cette liste toute participation à l’élection à la Knesset d’Israël en raison du contenu de son programme et sur aucun autre fondement, et certainement pas au motif qu’il s’agit d’une liste représentant le public arabe. L’exigence que toute liste, y compris une liste représentant le public arabe, candidate à la Knesset, soit respectueuse de l’Etat d’Israël en tant qu’Etat Juif et démocratique est parfaitement légitime.

הצעקות של מנהיגי ה-« מרכז-שמואל » להצלת הדמוקרטיה הן עושק אינטלקטואלי. כל אחד בישראל יודע כי המצע של « הרשימה המשותפת » של ערביי ישראל חותר בפירוש לסופה של מדינת הלאום של העם היהודי בארץ ישראל https://www.jointlist.org.il/sub)/). דרישות הרשימה לפירוז ישראל מנשקה, לכניסה חופשית של מיליוני « פליטים פלסטינאים » לשטח המדינה, להפיכת יהודה שומרון ועזה לשטח « Judenrein » (ללא יהודים), להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, מצביעות על כוונה שלא משתמעת לשתי פנים.