העושק
הצעקות של מנהיגי ה-« מרכז-שמואל » להצלת הדמוקרטיה הן עושק אינטלקטואלי. כל אחד בישראל יודע כי המצע של « הרשימה המשותפת » של ערביי ישראל חותר בפירוש לסופה של מדינת הלאום של העם היהודי בארץ ישראל https://www.jointlist.org.il/sub)/). דרישות הרשימה לפירוז ישראל מנשקה, לכניסה חופשית של מיליוני « פליטים פלסטינאים » לשטח המדינה, להפיכת יהודה שומרון ועזה לשטח « Judenrein » (ללא יהודים), להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, מצביעות על כוונה שלא משתמעת לשתי פנים.
כל אחד שעיניו בראשו יודע שבג »ץ היה חייב לפסול את הרשימה הזאת מלרוץ לכנסת ישראל, עקב תוכן תכניתה, ולא מסיבה אחרת, וכמובן לא בגלל היותה נציגות ערבית. הדרישה כי כל רשימה, כולל רשימה המייצגת ציבור ערבי, שרצה לכנסת, תהיה נאמנה למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לגיטימית לחלוטין.
הרוב המחיה של מנהיגי, ובעיקר של בוחרי המפלגות המרכבות את הגוש מרכז-שמואל, אינם רוצים כלל כי תכוניות הרשימה המשותפת תממשנה. ואולם, שנת נתניהו הובילה אותם למצב בלתי נסבל אפילו מבחינתם, שגורם להם הצהרות בלתי סבירות, אבל בנוסף, מוביל את מדינת ישראל ואזרחיה היהודים על סף תאום.
מאחורי הכלאים של הדרמה המתנהלת בעיני כל, מתנהל משחק עוד יותר מסוכן של השתלטות סופית של שופטי בית המשפט העליון הפוסט –ציונים על כל מוקדי הכוח במדינה, כולל הכנסת, משחק הנמצא בדרך כבר מזה שנים.
הפוסט-ציונות היא הוורסיה הישראלית של הפוסט-מודרניזם, אידאולוגיה שהתפטרה במערב אירופה לקרת סוף המאה הקודמת. היא דוגלת למעשה במחיקת האמת ההיסטורית, לטובת ה »נרטיב », כאשר כל קבוצה, כל עם, רשאי לתאר את המציאות כרעות עיניו, דבר לגיטימי כביכול, אפילו אם תיאור זה שקרי לחלוטין.
הפוסט-מודרניזם מוביל לכיבוש אירופה על ידי מיליוני מוסלמים, מסתיר את האופי האמתי של הציביליזציה המוסלמית, וגורם לעליה גדולה של האנטישמיות בכל הארצות המערביות.
בישראל, הפוסט-ציונות דוגלת בניתוק מוחלט של מדינת ישראל מעברה היהודי והעברי, מאמונת ישראל, ומקשר אמתי עם ארץ-ישראל.
תחת השפעתה של קבוצה קטנה של משפטנים הראים עצמם כשומרי הסף של ה »ציבור הנאור », ושדאגו לכך כי בית משפט העליון יישאר מן שטח פרטי שלה, הרחיבה בפסיקתו גוף זה, בהדרגה, ללא תהליך דמוקרטי, את סמכויות בית משפט העליון בין היתר בתחום בדיקת חוקתיות של חוקים חדשים. בכך קבוצה זו חוללה מהפיכה שלטונית זוחלת אבל מעשית.
פסיקתו של בית משפט העליון ביושבו כבג »ץ המחייבת את יו »ר בפועל של הכנסת לקיים ישיבת כנסת במועד מסוים, וכמוה כהשתלטות על סדר יום של הפרלמנט הלאומי, מפרה באפן בולט את העיקרון הדמוקרטי של הפרדת הרשויות.
הדברים האלה מתרחשים על רקע משבר סניטארי עולמי ללא תקדים, בו ממשלה המעבר מטפלת במלוא כוחה. הפטרון הזמני המתחייב הנו הקמת ממשלת אחדות לאומית כולל רוטציה של תפקיד ראש הממשלה. ואולם שנת חינם כלפי נתניהו מובילה –עד מתי?- את ראשי מרכז-שמואל לברירות בלתי אחריות.
ליאון רוזנבאום
Laisser un commentaire