בעיות שלטון בישראל

השמאל הישראלי לא מצליח להבין שהוא לעולם לא יחזור לשלטון. אסון הסכמי אוסלו בהחלט פסל אותו באופן סופי. בניגוד לרושם שמערכה נוכחית ערמומית של התקשורת העיקרית הייתה רוצה ליצור, תיק רצח רבין רחוק מסגירה 24 שנים אחרי. עשיית סרט על הנושא מנסה לסגור את הפריצות העצומות בגרסה הרשמית, ופרשנים מנסים לערער את האמון בכל אלה המבטאים את הספקות הלגיטימיים בגרסה זו.
הסכמי אוסלו לא רק טענו את חייהם של מאות ישראלים חפים מפשע, הביאו לפגיעה פיזית באלפי אחרים, אך מדיניותם של רבין ופרס היוותה גם שורה של פגיעות יסודיות במרקם של ההיסטוריה היהודית ובדמוקרטיה הישראלית, שלא לדבר על ההצדקה המטורפת של הטרור כשיטה בכל העולם. מדיניות זו למעשה היוותה שיקום ערפאת מהמצוקות אליהן הוא נקלע לבד לפני כן. בנוסף הפרה מסיבית של חירויות האזרח בהזדמנות זו, על ידי אנשים שכביכול יש להם רק « כיבוד החוק » בפיהם, מהווה בדיחה טרגית.

מה שבולט בשיח הציבורי של גנץ הוא בדיוק השימוש במושגים הישנים של הפלג הזה של החברה הישראלית:  הוא התרחק כל כך מהתרבות היהודית שהוא חושב שהוא מודל של חילוניות. וזאת  כאשר האומה שהמציאה  את המושג , צרפת של הרפובליקה השלישית (1870-1940), מתמודדת כיום עם התמוטטות של הפיקציה האינטלקטואלית הזו. למעשה, מושג ה »חילוניות » נהרס בעקרונו במהלך שיתוף הפעולה של רוב הצרפתים עם השואה, ובאופן סופי, על ידי עלייתו הבלתי נשלטת של  האסלאם האירופי.

פועלו של נתניהו לאחר עשור על הנהגת המדינה ניכר מאוד. הביצועים הטובים של הכלכלה הלאומית, השימוש המוגבל בכוח, פריצות הדרך הדיפלומטיות השונות כלפי אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, השמירה על שיעור יוצא דופן של המצאה, המעמד הבלתי מפוקפק של ישראל  כמעצמה האזורית המוכר על ידי כל הגורמים במזרח התיכון ובמקומות אחרים, כל אלה הם בעיקר עבודתו של ראש הממשלה היוצא.

התביעות המנופחות נגדו הן בעיקר תוצאה של הרבה פעילים « חילוניים » צרים ומתוסכלים המנצלים את תפקידם הרשמי ברשות השופטת,  בפרקליטות והעיתונות. סביר מאוד שבקרוב מאוד יתברר מה הן, סערות בתוך כוסית מים שמנופחות במכוון על ידי תקשורת המשתפת פעולה.

מפליא לציין כי, באותו הזמן, מתחרשים משברים  של הדמוקרטיה, במדינות שונות שעד כה  ראו אותן כביציבות: בריטניה, איטליה, ישראל, ספרד, ובמידה פחותה, צרפת עם משבר האפודים הצהובים.

בסופו של דבר, הבחירה בישראל היא שימור הקשר בין המדינה לבין המסורת היהודית, או הפסקתו. אולם, מודל ההפסקה, דהיינו המודל של « חילוניות », כל כך שבור בכל מקום, עד כי הסיכוי שהוא יפתה  את רוב העם היושב בציון, קטן מאוד. בכל מקרה, חשוב שהמצביעים יבינו את אשר עומד על פרק באמת.

ליאון רוזנבאום 

Laisser un commentaire

Votre adresse e-mail ne sera pas publiée. Les champs obligatoires sont indiqués avec *