כאשר הלהט הפוליטי של השופט גובר על שיקול דעתו הבסיסי
במהלך דיון שנערך לאחרונה בבית המשפט העליון של מדינת ישראל, ששודר בטלוויזיה, שמעה כותב שורות אלה הערה מפי נשיאת בית המשפט העליון, הגב’ אסתר חיות, מבלי שהאמין למשמע אוזניו.
כיום ידוע ברחבי העולם כי בישראל מתנהל דיון ער בעקבות החלטת הממשלה לאחר הבחירות הדמוקרטיות בנובמבר האחרון, ליישם את תוכניתה, הכוללת רפורמה בעילת פתיחת הליך שיפוטי כאשר מדובר בהחלטת הפרלמנט או בהחלטת הממשלה.
ואכן, בהדרגה הרחיב בית המשפט את סמכותו עד כדי מיצוב עצמו מעל הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. הדבר מנוגד לעקרון הפרדת הרשויות.
במיוחד בשנים האחרונות, מכוח עיקרון שמשפטנים רבים רואים בו פוגעני (עילת הסבירות), המכיר ביכולתו של שופט בית המשפט העליון להעריך את כדאיותו של חוק שעליו הצביע הכנסת, או החלטת ממשלה מכל סוג שהוא, שהוגשה על ידי כל בעל דין, לרבות עמותות מסוימות לעיתים מחו »ל, בית המשפט ממצב את עצמו כסמכות עליונה על זו של הממשלה ועליונה על זו של הפרלמנט.
אנומליה זו, שאין לה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית אחרת, הייתה מושא לאינספור מאמרים, התבטאויות, וביקורת חריפה לאורך השנים, כולל על ידי אישים רבים הנמצאים כעת באופוזיציה.
והינה נשיאת בית המשפט, קובעת באמירה מדהימה, כי ביטול קריטריון ה »סבירות » לנוכח החלטות הפרלמנט והחלטות הממשלה, יהיה שקול ל »שלילת שיקול דעת השופט במשפט פלילי להעניק נסיבות מקלות או לא « !
נימוק אבסורדי זה של « הכול או לא כלום » בהערכתו החופשית של שופט במילוי תפקידו, מדגיש את חוסר הסבירות של המערכה המפלצתית שהדהימה את אזרחי ישראל מתחילת השנה וממשיכה מדי יום.
השופט מתבקש רק לעשות את עבודתו, להחיל את החוק על המקרים הבאים לפתחו ולוותר על מגמתו לניהול המדינה במקום נבחרי העם הריבוני.
לאון רוזנבאום
Laisser un commentaire