כמובן שלישראל יש אויבים אחרים. ראשית אלה, בקרב האסלאם, שהם אובססיביים לחלוטין להרוס אותנו, כאן ועכשיו. ארכיטיפוס זה, ידוע בהיסטוריה שלנו ובמסורת שלנו, ונושא את שמו של « עמלק ».  עם זאת, עלינו להיות קשובים לעובדה שהוא אינו מייצג את כל העולם האסלאמי, שמגזרים חשובים ממנו, שהמקרא מכנה « ישמעאל », החלו להתרגל לרעיון שאם אנחנו באמת ישראל, המסורת שלהם מחייבת אותם להכיר בזכויות שלנו על ארץ ישראל הקטנה.

 יש לקחת בחשבון שהמערב לא סיים לשחק עם הרעיון בן מאות השנים, שהוא ה »ורוס ישראל »

 ((VERUS ISRAËL  ישראל ה-« אמיתי ». מה שעומד כאן על הפרק, הוא לא פחות מתחרות מוסרית. העניין הוא לדעת, בסופו של דבר, איזו גישה ציוויליזציונית לאדם, מבטיחה את הקרבה הגדולה ביותר לבורא שמים וארץ, למוסר, כדי להיות מסוגל לשאת באופן לגיטימי את השם המסתורי הזה: « ישראל ».

האוניברסליות של המסורת העברית מבוססת על דבקותה במונותאיזם מוחלט, ושיתוף הפעולה בין ה’ לאדם. זה ההפך מאימפריאליזם. מבחינתו, יש מקום בעולם לאופי הייחודי של כל אומה ואומה, שראוי לכבוד מכולם: הכרה באל היחידי, אין פירושה חובה לגיור, חובה לדבוק באמונה היהודית או בעם ישראל. המוסר המינימלי המשותף היחידי הוא זה של חוקי נח.

הנצרות כמו האסלאם לא נמלטו מהמלכודת הזו: ה »אוניברסליות » שלהם הוא האימפריאליזם. מה שכל אחד מהם טוען, הוא שכדי להיות « אוניברסלי », עליך לחלוק את הערכים שלי, להתאים את עצמך, באופן מוחלט, למודל שלי. מנקודת מבטו של  עם ​​ישראל, מדובר באוניברסליות שקרית. מכיוון שהדלת שלהם פתוחה לרווחה, כל אחת מהן הפכה לאימפריה עצומה, עד כדי ליצור בעיניהם אמונה שהם « אוניברסליים »!

עם זאת, הדרמה הזו של לדעת מי מחזיק בהגדרה האמיתית של « האוניברסלי », חוזרת על עצמה בכל צומת דרכים היסטורי חשוב.

אלה שהקימו את הנצרות, חבריו ומלוויו של ישוע, כולם היו יהודים. מספר דורות לאחר מכן, גם שאול מתרסיס, המכונה  » פול-הקדוש « , שאף הוא נולד יהודי, עשה צעד נוסף להפרדות מעם ישראל, וביטל את עול מצוות התורה, הפרטניות והקולקטיביות.  בכך הוא רכש כוח שמעניק שיתופם של מאמינים  במספרים גדולים, כשנדרש מהם התנהגות מוסרית פחות תובענית. באותה מידה, ה-« אליטות » הנוכחיות של העולם המערבי, באמצעות מוסר אלמנטרי « WOKE » כביכול, המבוסס על גלובליזציה אקולוגית « להציל את כדור הארץ » כביכול, זלזול במושג הלאום ומושג הריבונות הלאומית , תחושת אשם עקב ההיסטוריה הקולוניאליסטית המערבית, שאפכה לגזענות נגד « לבנים », הקימו מן דת חדשה, ומציבים את עצמם כ-הבעלים של המוסר האמיתי.

 הציוויליזציה המערבית היא זו שבזמנים היסטוריים, הגיעה להתפשטות הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. מסתבר כי למתקפה הפרועה של חמאס נגד מדינת ישראל ב-7 לאוקטובר האחרון, טבח של כמה מאות ישראלים חפים מפשע וחטיפת של גברים, נשים וילדים יהודים, מוחזקים בחוסר תקשורת במשך כבר שישה חודשים בבתי הכלא התת-קרקעיים של עזה, מעשים שכולם מהווים פשעי מלחמה, עוררו בתוך העולם המערבי חמלה קצרה ביותר.

להיפך, התגובה הלגיטימית של ישראל, העולה בקנה אחד עם המשפט ההומניטארי הבינלאומי, מחוללת התפרצות של שנאת היהודים בזעם רצחני, הניזון משקרים מפלצתיים, בקנה מידה עולמי, ללא תקדים, אפילו בזמן הטבח של יהודי אירופה. מלחמות, הרוגים, פצועים, בסכסוכים שונים בעולם, כולל אלה שבם היה מעורב העולם הערבי, במספר גדול לאין ערוך גדולים יותר מאלה שנגררו לעזה בהגנה עצמית של ישראל, לא הביאו לממדים של הגינוי, התלהמות, הזעם סלקטיבי ואיומים של המערב נגד היהודים במשך שישה החודשים האחרונים.

אין זה סוד שצוות הפוליטיקאים המקיף את נשיא ארה »ב הנוכחי, מר ביידן, שואב השראה במידה רבה מאידיאולוגיית « ה-WOKE » של אובמה. היסוס הוואלס של ביידן בדרמה של ה-7 באוקטובר ואחריו, שתחילה הגיע לירושלים כדי להביע את רגשותיו מול הדרמה, אחר כך הפגין חוסר סבלנות שהפך לכעוס, ואז איומים מפורשים לנוכח הנחישות של הצבא שלנו, ליישם את הוראות הממשלה הדמוקרטית שלנו, להרוס את הכוח הצבאי של חמאס ויכולתו למשול, היא המחשה טובה לעמימות הזאת. אבל אם נתבונן ברוב הממשלות האירופיות, אלה של דרום אמריקה, העיתונות שלהם, האינטלקטואלים שלהם, אנחנו מבינים שהמערב כולו, בעניין הזה, השתגע.

מתוך רצון, בכל מחיר, להכריח אותנו להשאיר את חמאס עם כוח צבאי שיורי, שיאפשר לו להחזיר לעצמו את השליטה על עזה ולהכין התקפות חדשות נגד ישראל, בזמן שהוא עדיין מחזיק יותר מ-130 ישראלים שנקרעו ממשפחותיהם, לאלץ אותנו לשחרר מאות רוצחי טרור שהורשעו כדין מבתי הכלא שלהם, ולאפשר להם לארגן מחדש פשעים חדשים, כל זה, מספיק כדי להעלות שאלות רציניות לגבי כוונות המער כלפינו.

בסופו של דבר, דבר מוביל לאחר, אנו יכולים לחשוב באופן לגיטימי שלמערב נוח לדעת שאנו תופסים רק חלק זעיר מהשטח שהחוק הבינלאומי הכיר לנו בסן רמו ב-1923 במסגרת חבר העמים, אשר בהדרגה, באמצעות דו-פרצופיות של בריטניה ועקב מלחמות העולם הערבי נגד עצמאותנו, הפך לשטח מוגבל ביותר, בלתי ניתן להגנה, ותמיד נתון להתקפת פתע.

זה שפיתחנו את חלקת האדמה הזו למדינה מודרנית ופורחת, שהצליחה לקבץ את רוב רובו של העם היהודי, ותורמת להתקדמות הציוויליזציה האנושית, אינו משנה דבר. ההצלחות הכלכליות, המדעיות, הרפואיות, הספרותיות, האקדמיות שלנו, המחקר האינטנסיבי של המקרא והתלמוד, הגילוי מחדש של העבר המבריק שלנו באדמתנו, כל זה  היה צריך, לפי הבנתם, לשרוד רק תחת איום הרס פוטנציאלי. שאף אחד לא יתפלא שאנחנו כבר לא מקבלים את זה.

ליאון רוזנבאום