אולם בישראל, מאז « המהפכה החוקתית » של השופט אהרון ברק, אך יותר ויותר בשנים האחרונות, הכול קורה כאילו ההיררכיה הזו התהפכה. מעתה, שום אמת מידה משפטית לא תעלה על פסיקה של בית המשפט העליון, אשר יתרה מכך, כמעט ואינה מכירה עוד בגבולות לתחום סמכותו.

זה הופך אותו לריבון הקונקרטי של המדינה, במקום הפרלמנט, הכנסת, ומחסל את תפקידה הטבעי כנציג מוסמך ונבחר של רצון העם הריבון. באשר לממשלה, שהעם הטיל עליה את ניהול מדיניות האומה, על פי השיטה הנהוגה בחוק במדינה, היא סובלת  מהפרעה בלתי נסבלת.  מספר לא מבוטל של משפטנים רמי דרג, כולל פרופסורים באוניברסיטאות, עורכי דין ושרי משפטים, התבטאו בחריפות נגד נוהג זה, שמוצג באופן מגמתי כ »הגנה על הדמוקרטיה » כביכול.

אבל כשהחוק ברור לחלוטין ואי אפשר לפרש אותו אחרת ממה שהוא אומר, התערבותו של שופט לגרום לו לומר משהו אחר, יכולה להוות רק עיוות. כל עורך דין שמכבד את עצמו יודע זאת היטב.

עם זאת, « חוק שירות הביטחון », המגדיר בצורה ברורה את מעמדם של השירותים החשאיים בישראל, קובע כי ראש שירות זה ימונה על ידי הממשלה לפי הצעת ראש הממשלה לתקופה של 5 שנים.

ואותו חוק קובע בבירור בסעיף 3(ג): « הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו ». הממשלה יכולה אפוא באופן לגיטימי, מסיבות שהיא מחליטה באופן ריבוני, לנקוט באמצעי זה. לא צריך להיות כאן מקום לדיון או פרשנות.

וכעת מספר רב של משפטנים, הנתמכים בעיתונות מגמתית ברובה, מנסים להציג את החלטת ממשלת ישראל לסיים את תפקידו של מר רונן בר, ראש שירות כעת, לפני סיומו המתוכנן כ »מתקפה על הדמוקרטיה », המצדיקה ערעור בפני בית המשפט העליון. זה האחרון היה צריך, לפי היגיון משפטי נורמאלי, לדחות על הסף בקשה זו.  עם זאת, הוא כבר הסכים להורות על עיכוב ביצוע החלטת הממשלה, ללא כל סמכות לטענת משפטנים רבים.אדם רשאי לחשוד במניעים פוליטיים פסולים מאחורי התעלמות זו מההיררכיה של הנורמות.

ליאון רוזנבאום