ה״הצהרה המיוחסת של ניו יורק״ מבקשת להכריע באף לא פחות מחלקו של גורל מדינת ישראל, ללא הסכמתה, מבלי אפילו להתייעץ עמה, בסגנון הקולוניאלי הטהור ביותר ובנהלים חסרי תקדים, בניגוד מוחלט לכל הוראות הדין הבינלאומי.
לא אפרט כאן את כל ההצהרה כי אנחנו לא מזוכיסתים; אתמצת רק כמה מסעיפיה המשמעותיים ביותר, אשר בשלב זה רוצים להציג עצמם כהצהרות בלבד — אך שמזלזלים ללא בושה בכמות נכבדה של כללי משפט, מדלגים ברגל גסה על שורה של אירועים היסטוריים ומציאויות נוכחיות ומאמצים בעיוורון את הנרטיב״ של חמאס ו/או של הפת״ח.
למשל, ההצהרה מתעלמת לחלוטין מהאתגרים הצבאיים בשבע חזיתות שעמם מדינתנו צריכה להתמודד — זה פשוט אינו נלקח בחשבון. השלום כביכול יצמח מעצמו עם הופעתה של המדינה הפלסטינית… אך בנוסף, מהטקסט של ההצהרה, כמעט בכל מילה, נובע רצון שנאה גלוי ופשוט להזיק למדינת ישראל עד כדי לארגן את חיסולה המתוכנן, בעוד שהיא מצביעה על ההיפך.

עם זאת, הערה מוקדמת על מהות הדין הבינלאומי הציבורי: אנו חיים בתקופה שבה, כיוון שמתיימרים להסתמך באופן שיקרי עליו  נגד מדינת ישראל בכל רגע נתון, נדמה  כי עקרונותיו כבר לא מתגלמות בעינינו אלא כיחסי כוח, אינטרסים או פוזה — כל דבר חוץ מדין — ממשלות שנתפסות כ-״רציניות״ ולעיתים גרוע מכך, בתי דין בינלאומיים יוקרתיים כמו בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי עושים בו שימוש מוטעה ומעוות. עם זאת, עבור אנשים, מדינות וארגונים הפועלים בתום לב, מדובר בדין אמיתי.

זה הדין שמנחה את ה-״חברה הבינלאומית״ המורכבת ממדינות ריבוניות. מאחר שאין סמכות עליונה מעל הריבונות — אין משטרה בינלאומית — הדין הזה מיוחד ומאת מרשיםחייב רק את המדינות שמכירות בסמכותו ובמידת הכרתן בו. אך מדינה המתנהלת כהלכה זקוקה לקשרים עם מדינות אחרות, שכפועל יוצא נשמעות לנוהלים ולהסכמים בינלאומיים שהפכו לכללים מחייבים. בכפוף לתום לב, זה דין אמיתי.

חוזרים להצהרה: היא מציבה כדרישת יסוד את חזרתה של ישראל לקווי הפסקת האש של 1949. זאת תדרוש ויתור על העיר העתיקה בירושלים, על הכותל, על הר הבית, על גילה, רמת אשכול, הגבעה הצרפתית (Giva Tsarfatit), רמת שלמה, פסגת זאב, הר חומה וכו’… ועוד לא הזכרנו את היישובים בשומרון וביהודה — גוש עציון, תקוע, אפרת, קריית ארבע, מעלה אדומים ואחרים.
כל הסמכויות בעזה וביהודה ושומרון אמורות להיות מועברות מיידית לרשות הפלסטינית, שהופכת למדינה הפלסטינית הריבונית הממומנת על ידי האומות המאוחדות. אך עם זאת, על ישראל להמשיך ולהרחיב על חשבונה את אספקת המים, הדלק, החשמל והמזון.
UNRWA, אשר ידוע לנו על שיתופי הפעולה והמעורבות הפלילית שלה, ובמיוחד ב-7 באוקטובר, יחזור לפעילותו במלוא העוז, עד למסירת מתקניו בהמשך לגופים של המדינה הפלסטינית.
אך מעל לכל ההצהרה קובעת — ואני מצטטת: ״פריסת משימה בינלאומית זמנית לייצוב…״ ואני ממשיך בציטוט: ״שמחנו לראות שמדינות חברות רבות הביעו נכונות לשים כוחות בהישג יד למטרה זו.״

נותר לנו לדמיין כוח משלוח יוזמתו של מר מקרון המנסה לנחות על חופינו או על גבולותינו היבשתיים… רשימת המדינות שכבר הצטרפו ליוזמה הצרפתית, בכול זאת מרשימה: ברזיל, קנדה, מצרים, ספרד, אינדונזיה, אירלנד, איטליה, יפן, ירדן, מקסיקו, נורבגיה, קטר, הממלכה המאוחדת, סנגל, טורקיה, הליגה הערבית והאיחוד האירופי.

זוהי התגובה שנראה לנו החכי להביע :

הצהרה חד-צדדית
ההצהרה מתעלמת במכוון מהוראות הדין הבינלאומי הפומבי שתומכות בזכויות ובסמכויות של מדינת ישראל, ובו בזמן ממציאה דין בינלאומי דמיוני, תמיד על חשבונה של אותה מדינה.

ההצהרה פוגעת בכללי הדין הבינלאומי הפומבי
*ההצהרה פוגעת בזכות הטבעית וההיסטורית של העם היהודי על מולדתו ההיסטורית, במשך כמעט 4,000 שנה, מוטבעת בזיכרון האנושות ושזורה בריבוי מקורות כתובים וארכיאולוגיים. זכות זו הוכרה בעידן המודרני על ידי הסכם סן־רמו (San Remo) משנת 1920, בהסכמי סוור (Sèvres) ולוזאן (Lausanne) משנת 1923 שמחייבות  את המדינות החתומות, כולל צרפת ובריטניה בין השאר.

*הרשות הפלסטינית אינה ממלאת את התנאים החוקיים שנקבעו בדין הבינלאומי באמנת מונטווידאו כדי לזכות במעמד של מדינה. אין לה טריטוריה מוגדרת, אין לה ממשלה אפקטיבית ואין לה שליטה אמיתית על שטח. בנוסף, היא אינה ״קבעה את השלום כמטרתה״ — היא מממנת, על חשבונה, ובאמצעות כספים המגיעים ממדינות אירופיות, את מבצעי הטרור ובני משפחותיהם. צרפת ומדינות אחרות מבקשות להכיר במדינה פלסטינית בעוד שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו על ידי הדין הבינלאומי ובמהלך הפרה מוחלטת של הכרעותיו, כולל אמנת מונטווידאו (1933) שמאגדת את הדין הבינלאומי המנהגי. זו הפרה בוטה של הדין הבינלאומי.

*בהסכם הביניים שנחתם ב-1995 התחייבה אש״ף שלא לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות צד שלישי מעבר למדינת ישראל, אשר שומרת על ריבונות עליונה על כלל הטריטוריה. צרפת ומדינות נוספות מחברות לכוחות כדי להפר הסכם בעל היקף בינלאומי — מעשה המהווה הפרת הדין מצדן. זו הסיבה שבגינה ארצות הברית הטילה סנקציות על הרשות הפלסטינית ואש״ף בשל אי־כיבוד הסכמי אוסלו.

*צרפת ומדינות אחרות מממנות את הרשות הפלסטינית שמנהלת מדיניות של ״pay to slay״ (תשלום על רצח), ובכך מספקות סיוע לארגון טרור — הפרה של הדין הבינלאומי והסכמים נגד מימון הטרור (האמנה למניעת מימון הטרור משנת 1999).
*יתרה מכך, סעיף XXXI (6) באותו הסכם הביניים קובע: ״שום דבר בהסכם זה לא יפגע או קובע מראש את תוצאות המשא־ומתן על מעמד קבוע בעתיד. אף אחד מהצדדים לא ייחשב, בשל הסכם זה, כוויתר על זכויותיו, דרישותיו או עמדותיו הקיימות. ישראל מעולם לא ויתרה על זכויותיה ביהודה, שומרון ועזה.״

לפי כך, אין לא לאש״ף בסיס עובדתי או משפטי לטעון אחרת. זו הפרה נוספת של הדין על ידי ההצהרה בעוד שמדינות רבות שגויסו על ידי צרפת — כולל צרפת עצמה — היו ערבות להסכם הביניים. לכן המדיניות הזו עוקרת את ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו, וסיבות אלה הן גם למה ארצות הברית הטילה סנקציות על הרשות ועל אש״ף,

אפליה נגד מדינה ישראל
צרפת ומדינות נוספות מבקשות לכפות על מדינת העם היהודי — ישראל — מה שאף מדינה לא תעז לכפות על מדינה אחרת: לקבוע לה קריטריונים מפלים מיוחדים — כלומר לקבוע לה גבולות, לחרוץ חלק משטחה הלאומי, ולדרוש ממנה להכיר במדינה אחרת על חלק משטחה, תוך איום בגלוי על הטלת סנקציות אם ישראל לא תציית.
התוכנית היא לתפוס חלק משטחו של המולדת הלאומית של העם היהודי (יהודה, שומרון ועזה) — שטחים ששוחררו ב-1967 מידי פולשים בלתי־חוקיים מאז 1948, כלומר טרנס -ירדן שהפכה לממלכת ירדן, ומצריים שצבאה פלש מדרום כדי למנוע את החייתה של ריבונות יהודית, זאת,.לאחר ניסיון רצח עם נוסף של צבאות ערב — ולהעניקם לערבים מוסלמים. על בסיס זה ליצור מדינה ערבית נוספת (המדינה הערבית ה-23) ומדינה מוסלמית נוספת (המדינה המוסלמית ה-58). זה מעשה שוד כאשר טוענים בעלות על טריטוריה שאינה שייכת להם ולעולם לא הייתה שלהם. המושג ״שטח פלסטיני כבוש״ אין לו כל יסוד משפטי.
צרפת ובריטניה אינן יכולות מבחינה חוקית להכיר במדינה ״פלסטינית״ ערבית ומוסלמית על שטחי המולדת הלאומית של העם היהודי כפי שהוגדר במנדט הבריטי. מדינות אלה קשורות בהסכמי סן־רמו, סוור(  SEVRES ) ולוזאן ובתנאי המנדט הבריטי עצמו — והן הצביעו על כך לצד 48 מדינות אחרות בחבר הלאומים. הכרזה כזו תהווה הפרה של חוזים שחתמו עליהן והפרה של הדין הבינלאומי.

ההצהרה מפרה את אמנת האו״ם וזכויות העמים הילידים
*הכרה שכזו תהווה הפרה בוטה של סעיף 80 של אמנת האו״ם, שאוסר על הארגון ועל המדינות החברות בו לפגוע בהוראות המנדטים שהוקמו על ידי חבר הלאומים — וזה יהווה נסיבה מחמירה בהפרת הדין הבינלאומי.
מנדטי חבר הלאומים מכירים בזכויות השייכות לעמים שלא ניתן לשנותן והן חלות גם לאחר תום המנדט. הזכויות על הטריטוריה שהוגדרה כמולדת הלאומית של העם היהודי ממשיכות להיות של העם היהודי. קיצוצה של כל חלק מהטריטוריה והעברתה לארגון טרור או לכל גורם אחר מהווה הפרה של זכויות כל היהודים בעולם והפרה של הדין הבינלאומי.

*ביום 13 בספטמבר 2007, לאחר 20 שנות משא־ומתן, הצביעו צרפת ומדינות רבות נוספות בעד הכרזת האו״ם בדבר זכויות העמים הילידים. הצהרה זו מכירה בבעלות העמים הילידים על אדמותיהם ומשאביהם. העם היהודי הוא העם הראשון (First People) על אזורי יהודה, שומרון ועזה — ולכן הבעלים הלגיטימיים שלהם — ולדחות זאת על ידי אותן מדינות שהצביעו בעד ההכרזה תהווה הפרה של דין.

המדינה הערבית הפלסטינית כבר קיבלה 78% משטח המנדט המיועד לעם היהודי
*ההצהרה מתעלמת מנקודה מרכזית: ויתורו של העם היהודי על 78% משטח מולדתו הלאומית למען המדינה הערבית הפלסטינית — כלומר ממלכת ירדן — על פי הסכם השלום של 1994 בין ישראל לאותה מדינה, המיושבת בכ-80% « פלסטינים ». להזכיר בכל עת את ״פתרון שתי המדינות״ היא למעשה מרמה שמתיימרת להתעלם מהמציאות. משמעות הדבר תהיה הקמת שתי מדינות ערביות-מוסלמיות על שטח פלשתינה של המנדט שהיה נחלת העם היהודי באופן לגיטימי וחוקי. ברור שיצירת מדינה ערבית פלסטינית שנייה תעשה את מדינת ישראל בלתי ניתנת להגנה. בכל מקרה, ״פתרון שתי המדינות״ אינו תואם את הדין הבינלאומי.

שורה של שקרים ועמדות מטעות
הרשימה ארוכה של השקרים, עלילות והשמצות של הארגון האיסלאמי-הטרוריסט חמאס — אשר באופן תמוה רוב העיתונות, ממשלות וחלק מהציבור המערבי מקבלים באופן פסיבי ונוח להאמין או להעמיד פנים שהם מאמינים. בין אם מדובר במעמד האמיתי של יהודה, שומרון ועזה ובערים ובכפרים המאוכלסים על ידי יהודים, במעמדה של ירושלים כבירת העם היהודי, בתלונות המזויפות על רעב המוצגות בתיאטרליות על ידי כלי תקשורת ערביים הנשלטים בעזה תחת איום מוות, או גרוע מזה — בהאשמות רצח עם (ה״ג’נוסייד״) כלפי תגובת ישראל הלגיטימית נגד רוצחי 7 באוקטובר, על בסיס נתונים מזויפים ומעוותים — יותר מדי מערביים נופלים בשל כך קורבן לתמרון ולמניפולציה.

לישראל אין שום סיבה לקבל הפרות כאלה של זכויותיה
יש להבין היטב שה-״הצהרה של היושבים-ראשות״ אין לה כל סיכוי להוביל להשפעה ממשית בשטח, זו התעלמות של הדין הבינלאומי ושל זכויות היסוד של המדינת היהודים הריבונית.
אם לחותמים על הכנס תהיה הפיתוי להשתמש בכוח כפייה, כפי שההצהרה מרמזת, ברור שמדינת ישראל הריבונית תהיה זכאית להגן על האינטרסים שלה המוגנים משפטית.
האם תעז צרפת לשלוח את נושאת המטוסים שלה שארל דה גול ולאיים על הפצצת תל אביב אם הממשלה הישראלית תסרב לתת לה גישה? האם ישלחו F-35 כדי לטבוע את נושאת המטוסים והרסניות המלווות אותה?

סיכום
מתברר יותר ויותר שהמתקפה העולמית על ישראל והעם היהודי חורגת בהרבה משאלות משפטיות. ה-״פלסטיניזם״ הוא עבור המערב סם אמיתי שמעיב על כל היגיון, כל חשיבה ביקורתית, כל מידה — במיוחד אם משווים את ממדיו האמיתיים לאסונות אחרים המתרחשים עכשיו בעולם.
לא יכלנו להניח כי רצח הזוועתי של למעלה מ-1,200 יהודים ביום אחד, במקום לעורר סימפתיה לעמנו, יעורר כל כך הרבה שנאה אנטישמית מכל עבר.
אין להקל בעינינו על מחלוקותינו הפנימיות — בסופו של דבר, בסוגיות של רוחניות ישראל ושל ייעודה ההיסטורי מול מרדף חסר רסן אחרי ה-״נורמליות״ — שהן חשפו את אחריותנו האמיתית בזירה הבינלאומית, כאשר האויב האמין כי הגיע העת להשמידנו.
האם באמת נישא את השם « ישראל » ונקבל עלינו באחריות אמיתית יחד את הייעוד הרוחני והייעוד הארצי? נראה שאין לנו ברירה.
רוחם של המכבים, אנשי בר כוכבא, היהודים שנלחמו לאורך כל ההיסטוריה שעזרו לעמים ועמידו מנגד העריצות והדיכוי, שנלחמו נגד האפליה בארצות הברית, רוח היהודים מברית המועצות והיהודים שהצליחו לשחררם, ובמיוחד בוני מדינת ישראל הריבונית בעקביות ונחישות — הם מראים לנו את הדרך.