האונס של כיפור ומתקפת המחבלים על הנגב המערבי
ליאון רוזנבאום *
הקדמה
אירוע חסר תקדים, בעל כוח סמלי עצום, התרחש בישראל ביום הכיפורים האחרון. יותר מ- חמש מאות יהודים ישראלים התארגנו בתל אביב ובמקומות אחרים, , כדי למנוע בכוונה תפילות של יהודים אחרים, בכ-20 מקומות תפילה, תוך שימוש בעלבונות ואלימות בלתי נסבלים, כלפי גברים, נשים וילדים. וזאת ביום הקדוש ביותר בשנה היהודית מוקדש לצום, שלווה ואינטימיות של תפילה. בכל מקום אחר מלבד ישראל, תיחשב התנהגות זו כאנטישמיות. עלינו להתמודד עם העובדה שזו אכן הצורה הגרועה ביותר של אנטישמיות, אנטישמיות יהודית.
כמה ימים לאחר מכן, בחג שמחת תורה, התרחש אירוע אסטרטגי חמור ביותר, מתקפת טרור אנטישמי גדולה של חמאס שלא ניתן היה לעצור בזמן, שהובילה להתנקשות במאות אזרחים ישראלים שלווים, יהודים וערבים, אלפי פצועים וחטיפת מספר לא ידוע עדיין של גברים, נשים, ילדים וזקנים באווירה של פראות פוגרומית שישראלים רבים כבר לא האמינו שהיא אפשרית או אפילו לא יכלו לדמיין.
באמצעות תחבולה, הצליחו המחבלים לרמות את ערנותו של צה »ל, שלקח זמן רב מדי להגיב, והוביל, באמצעות צימוד תקיפה קרקעית זו להתקפה של מאות טילים על כל הארץ, לאסון לאומי של ממש. העם כולו בהלם. יחידות מיוחדות פועלות על מנת לנקות את הקרקע ממחבלים שעדיין נמצאים בשטחנו, לעיתים באמצעות החזקת בני ערובה. ברור שנפתחה מתקפת נגד על עזה.
הטבח האדיר של יהודים בגלל שהם יהודים, כאן ועכשיו, מעמיד אותנו מול הקיר. אנחנו לא יכולים להמשיך לקרוע זה את זה בגלל שאלות תיאורטיות של פוליטיקה גבוהה, ניואנסים משפטיים או רגישויות דתיות, כשהאויב בשערינו פתאום בא להזכיר לנו מי אנחנו ושאנחנו באותה סירה או באותו קרון סגור. היום זה לא הזמן לסגירת חשבונות אלא למאמץ המשותף לניצחון, הפתרון היחיד להבטיח את הישרדותנו המשותפת מול האיומים המשולבים נגדנו מצד איראן בעזה, לבנון, סוריה ותימן.