İstanbulun en sağlam ve güvenilir firması olan su kaçağı hizmetinde profesyonel kadrosu ile hizmetinizde.

ישראל, הר הבית והעמים

היהודים הם העם הילידים בארץ ישראל שבין הים התיכון לירדן. כולם יודעים את זה (ראה את המאמר המאיר מאוד של עו »ד מישל כלבו: https://www.jns.org/opinion/liberation-not-occupation
אבל כולם – או כמעט – כן משקרים.
על פי כל הדוקטרינות המשפטיות והפוליטיות המקובלות, ובמיוחד על פי המשפט הבינלאומי הפומבי המודרני, מדינת ישראל, חוטר של ממלכת יהודה, יכולה להוכיח על בסיס ידע היסטורי וראיות .ארכאולוגיות בלי סוף, את הלגיטימיות שלה בין הים לנער.

בכל זאת, במשך 75 שנה, זרמים עצומים, במערב הנוצרי ובמזרח המוסלמי, המשיכו, ללא  מעט הצלחה, עם קהלים גדולים, לטעון את ההיפך. העובדות והחוק, כנראה, לא מעניינים אותם. יתרה מכך, הם בונים ללא בושה מה שנקרא « זכות » מסוג sui generis, מיוחדת וחסרת תקדים בהיסטוריה המשפטית, שבה ישראל תמיד אשמה. החברה הבינלאומית, הארגונים שלה, החלטותיה, הדיונים שלה מוטעים בדרך כלל אם משתמשים במילים « יהודי », « ישראל » או « ירושלים ».

יתרה מכך, הפוסט-מודרניזם טוען לבוא ולהצדיק את העצלנות האינטלקטואלית המכוונת הזו, שכן מבחינתו, ה »נרטיב » ובמיוחד זה של ערביי פלסטין, יהיה משמעותי יותר מהעובדות ומהמציאות. לכן, אין טעם לחפש בהם דרישה ולו הקטנה ביותר של אמת ומוסר כאשר מדובר בריבונות יהודית.

פולחן פלסטין כמושג, עם אש »ף, המצאה של הקג »ב הסובייטי ב-1964, הפך לתחליף לפולחן הדתי הנוצרי שנסוג מאוד המקרטע במערב. זה נכון יותר באירופה ומעל בסביבה דה-נוצרית

  עולם האסלאם, לעומת זאת, שטוף אלימות מלכתחילה, שומר ליהודים גם תפקיד לא מזהיר, של « דימים » סוררים שנועדו למוות, כי העזו לחזור לשטחם שנכבש על ידי הרומאים, אז הוחזק על ידי הביזנטיים ובמאה ה-7, נכבש על ידי חיילי האסלאם, השתלב ב-« דר אל אסלאם » ולכן, לשיטתם, השטח אסלאמי לנצח.

  הכול קורה, בעצם, כאילו עמי העולם, בהשראת הנוצרים והמוסלמים, תובעים את הארץ הקטנטן הזאת כשהם יודעים  שהיא שלנו. זה כל כך עצום, וכל כך נכון גם להיום, שבקרוב נצטרך להתחיל להבהיר זאת באמת.

 סטיות הרוח הללו אינן תוצאה של מקרה אלא תוצאה של אמביוולנטיות כתוצא מסוד הולדת הנצרות כמו הולדת האסלאם. העובדה ששתי הציביליזציות הללו שאבו עקרונות וחומר רב ממסורת ישראל, ממשיכה להציב בעיות אדיפליות מודחקות לכל אחת מהן. ההדחקה הזו מפלטת בתת-מודע הקולקטיבי ולרוב מייצרת דיאלקטיקה של משיכה-דחייה ביחס לישראל, שהיא לא רציונלית ומסוכנת ביותר.

 באופן רשמי, מאז השואה, הטבח ביהודי אירופה בשנים 1939-1945, הם מוכיחים את שנאת היהודים, את האנטישמיות. אבל הגדרת המושג הזה הופכת רופסת יותר ויותר בקרבם: כל עוד לא מעמיסים את היהודים בקרונות אטומים לעבר תאי הגזים, כל הביטויים וההתנהגות המפלה כלפי היהודים ובמיוחד כלפי המדינה היהודית הופכים כביכול לגיטימיים. מיליוני  אנשים עוורים להפרות של עצמם במוסר היסודי ואפילו בפגיעתם בשכל הישר. האנטי-יהדות הנוצרית והאנטי-יהדות המוסלמית מחזקים כעת זו את זו. ההתקפות הבלתי מרוסנות של מדינות ערביות רבות, ובמיוחד של הערבים הפלסטינים, מתקבלות באופן חיובי על ידי מדינות המערב ברוב הארגונים בינלאומיים ובעיקר ב עיתונות נחשבת ה-« רצינית ביותר » .

  הדה-לגיטימציה של ישראל היא כה מסיבית שהיא מצליחה להשפיע על מדינות מסוימות שאין להן שום קשר אפריורי עם ישראל, וגם לא עם האמביוולנטיות נוצרית ומוסלמית, אלא גם מטילה הרס על יהודים רבים בתפוצות, שרבים מהם מתרחקים   מהזהות  היהודית, ואפילו על מספר ישראלים שרוצים להאמין שהם קוסמופוליטיים ולעתים קרובות דוחים את מסורת ישראל.

נומר מיד שבמערב, אבל במיוחד באסלאם, צצים יותר ויותר זרמים חדשים, עדיין חלשים, עייפים מכל השקרים הללו, ומוכנים לשקול ברצינות שלום והכרה אמיתית עם העם היהודי וריבונותו בארצו..

  המציאות האסטרטגית של המזרח התיכון והאופוזיציה הסונית/שיעית בתוך האסלאם עם עליית הכוח האיראני מחד, והרמה הטכנולוגית של ישראל, היכולות ההגנתיות הנובעות מכך וחוזק צבאה מאידך, תורמים לפריחה של חזיונות מציאותיים אלה.

עם זאת, לא ניתן יהיה להסתדר בלי הסבר גלוי עם העולם הנוצרי, עם העולם המוסלמי, עם התפוצות היהודית ועם השמאל הישראלי שקשור לרוב אידיאולוגית עם המערב, כדי ליישר את התיעוד ולראות לכל הפחות, למתן את שטפי השנאה ששוב מקיפים את התקווה בעלת השם ישראל.

. ה-« חוצפה » של הישראלים הנורמליים והיהודים הנורמליים התומכים בהם ברחבי העולם, לחיות כאזרחי העולם שווים וריבוניים בארצם, ערש הציוויליזציה העתיקה שלהם, חופשיים ובעלי הזכות הבסיסית להתנגד ולהשיב בכוח  נגד התקפות טילים, איומי הרס מסיבי ופעולות כמעט יומיומיות של טרור וכן להשתתף בפיתוח הציוויליזציה האנושית, עם שטח בר הגנה המוכר על ידי החוק הבינלאומי האמיתי, מואשמים באופן שיטתי בפשיזם, גזענות, אפרטהייד, מיליטריזם, « כיבוש » וכו’…, באינפלציה מטורפת של עלבונות והשמצות.

הר הבית של המלך שלמה בירושלים, מגדלור של זכרה ותקווה של ישראל, הפך לסמל של ניסיון ההכחשה הגסה של זכויות העם היהודי ושל נישולו המפלצתי על ידי האסלאם על רקע התמיכה הגוברת לכך על ידי המערב.

השיתוף פעולה הזה של העולם הנוצרי הוא קטסטרופלי עבורו, שכן הוא בא להכחיש מקורות משלו כמו אלה המתייחסים ל-« ישו רודף את סוחרי המקדש », מה שלפחות מאשר את הימצאותו במקום זה של מקדש המלך העברי שלמה , שקיומו הוכח יתר על כן על ידי אלף הוכחות היסטוריות, ארכיאולוגיות ומדעיות.

הדרישה לאסור נוכחות של יהודי בהר הבית, בגלל היותו יהודי, היא עמדה גזענית נתעבת. והטענה לאסור את נוכחותו של שר המדינה היהודית הריבונית בהר הבית, משום שהיא מממשת את הריבונות היהודית על המקום הזה ששוחרר מאז 1967, היא ניסיון ריאקציוני להתכחש למציאות וניסיון שאיוו להחזיר אחורה את גלגל ההיסטוריה.

 אין לבלבל את ההסדרים שישראל ערכה בניהול המקום הרגיש הזה עם הנכבדים המוסלמים המקומיים ועם הדיפלומטיה הירדנית עם כל נטישת ריבונות על ידי מדינת ישראל, יהיו אשר יהיו הפרשנויות בלתי מבוססות שניתנו על ידי מלך ירדן והעיתונות העולמית.

 מגמת ההתאבדות זו של העולם הנוצרי  יכולה רק להאיץ נפילה מוסרית ותרבותית מדאיגה. הכחשת העבר של עם ישראל בבירתו ההיסטורית היא האבטיפוס והפסגה של מה שנקרא הרביזיוניזם ההיסטורי. ההשלכות שלו על האנושות כולה הן בלתי ניתנות למדידה בחומרתן.

Laisser un commentaire

Votre adresse e-mail ne sera pas publiée.