עד היום לא קיבלו הישראלים הסבר מניח את הדעת למחדל של הפיקוד על צבאנו הלאומי בהזדמנות זו.

החתימה על פרוטוקול סחיטה בין מדינת ישראל לחמאס לשחרור הדרגתי של כ-מאה בני הערובה שעדיין מוחזקים במחתרת על ידי ארגון טרור זה מאז 7 באוקטובר 2023, היא ההזדמנות לחשיפת חילוקי דעות חמורים בדעת הקהל בישראל

אך יש להדגיש כי הפער חמור לא פחות בין היהודים למערב אירופה הנשלטת על ידי אידיאולוגיית ה »וואק », פריחה רעילה שמקורה באוניברסיטאות אמריקאיות, שותפה פעילה לפשעי חמאס ואדישה לחלוטין לגורל החטופים היהודים, וכן להתקפות השפלות והחוזרות נגד אזרחים בישראל.

בשלב הראשון יש להעביר 33 בני ערובה, גברים, נשים, ילדים, זקנים, חיים או מתים (שאלה פתוחה במכוון עד לשחרור או מסירת הגופות, על ידי מניפולציה פלילית של ​​חמאס). זאת בתמורה ליותר מ-1,300 מחבלים שהורשעו כדין בפשעי דם נגד יהודים בגלל היותם יהודים. לפי מה שפורסם, עדיין קיימת אי ודאות לגבי צעדים נוספים ודרישות אפשריות חדשות מהמחבלים.

ברגע שהוכרז הסכם, היו מראות של צהלות ניצחון בשורות העזתים, שלוו בהצהרות המאשרות כי על בסיס זה, « היהודים יעזבו את פלסטין ».

מהצד הישראלי, רבים מאמינים כי המחיר של שחרור מספר כה ניכר של מחבלים מוכחים, האחראים למותם של אזרחים ישראלים חפים מפשע, שהיו במהלך וריצוי עונשים מוצדקים, כולל למעשה נטישת השליטה בעזה – מלבד הגבול בין עזה למצרים – אחרי 15 חודשים של מלחמה רצחנית, כאשר היו הצלחות ישראליות בשטח, אבל גם אבדות אנוש קשות בקרב חיילינו, היא בלתי מתקבלת על הדעת.

האכזבה של כלל הישראלים, בעוד שההתקדמות הצבאית הטהורה של צה »ל אינה ניתנת לערעור, להיאלץ לקבל תנאים כאלה, שמהווים, עבור רבים, נסיגה רצינית והמשך לאסון, היא עצומה.

אולם,  אל מול עוצמת הרגשות והתחושות, המוצדקת במידה רבה, לנוכח אירועים כה ניכרים, רצוי להעמיד את הערכת המצב האמיתי בהקשר הפיזי, הגיאוגרפי והמוסרי שלה. ברור שהמחיר שמייחסת ישראל לחייהם של אזרחיה מהווה קריטריון נדיר ביותר של מוסר, במיוחד בקרב עמים שרגילים להאמין שהם מוסמכים ללמדנו את הדרך הישר.

במהלך 15 החודשים האחרונים, הגלגל התהפך וצה »ל, צבאנו, חשף את עצמו, למרות חולשתו הראשונית, והיה מסוגל לשנות באופן קיצוני את יחסי הכוחות ואת המפה הגיאופוליטית של המזרח התיכון כולו, בעיקר לטובת מדינת ישראל.

ישראל הותקפה, מה-7 באוקטובר, על ידי טילים ואמצעים אחרים, ב-7 חזיתות שונות, מעזה, לבנון, סוריה, עיראק, (על ידי « שליחים » חמושים וממומנים על ידי טהראן), תימן, איראן וערביי יהודה ושומרון. בנוסף, כ-150,000 אזרחים ישראלים נאלצו לעזוב את בתיהם בצפון ובדרום המדינה, מחשש להתקפות פראיות נוספות, והצטופפו בבתי המלון ב מרכז ישראל. עם זאת, לא רק שצה »ל הצליח לרדוף אחרי מחבלי עזה במעוזיהם המוצבים שהוקמו תוך הפרה מוחלטת של דיני המלחמה והמשפט ההומניטרי, בבתי חולים, מקומות תפילה, בתי ספר, מתחמי האו »ם ורשת המחתרת העצומה שנחשפה עמוק מתחת לאדמה, תוך חסכון בלתי- לוחמים במידה חסרת תקדים על ידי הצבא שלנו.

אבל גם צה »ל הצליח, בעיקר באמצעות מכה גאונית שתוכננה מזמן, להחליש במידה ניכרת את חיזבאללה הלבנוני, צבא גדול בהרבה מחמאס, ומסוכן לא פחות, שכן הוא התאמן במשך זמן רב לפלוש לארצנו עם כלי נשק מתוחכמים בכמויות גדולות מאוד, וסדרה של מנהרות סער המובילות עד לשטחנו.

יתרה מכך, בתגובה לשתי התקפות טילי שיוט של איראן, חסרות תקדים בהיקף שלהן בהיסטוריה הצבאית, שכל מטען שלה היה מסוגל להרוס שכונה שלמה, ואשר נשק הגנתי מתוכנן בישראל, חסם ששיעור של 99%, הצליח חיל האוויר שלנו להשמיד מערכות ההגנה נגד מטוסים של התוקפן הזה, מדינה עצומה של 90 מיליון תושבים, על ידי חדירה נרחבת לשטחה. מבלי שהמבצע הזה גרם להרבה אבדות באויב, הוא סיפק הדגמה רהוטה הן לסבלנותה הארוכה של ישראל, והן למה שמסתכן המשטר האיראני הנוכחי אם הוא ימשיך לרצות את השמדתנו.

בנוסף, חיל האוויר שלנו יצא במספר הזדמנויות להשמדת מטרות צבאיות ואסטרטגיות בתימן, אלפיים קילומטרים מבסיסיו, משם ממשיכה הקבוצה האתנית של החוסים, השולטת במדינה זו, לבצע תקיפות נגד ארצנו באמצעות טילים מל »טים שלא תמיד הצלחנו לעצור.

להיחלשותו של חיזבאללה, בעקבות המכות שביצעו כוחותינו, הייתה תוצאה בלתי צפויה של קריסה מהירה של משטרו של בשאר אל אסד בסוריה. מפקד אחת הקבוצות האסלאמיסטיות השתלט על המדינה הזו הגובלת בישראל. למרות שהאחרון משחק כרגע את קלף המתינות בחליפה בסגנון מערבי, קשה לדעת מה כוונותיו האמיתיות לגבי אופי המשטר שהוא מתכוון להקים ואיזה יחס יאמץ כלפי שכניו. כצעדי מנע, צה »ל נקט בכל אמצעי הזהירות של השמדת ככל האפשר את הנשק הכימי, צי המלחמה ומספר רב של מטוסי קרב סוריים, כדי למנוע ניסיונות מתקפה מיידית נגד ישראל.

כל זאת, בשילוב עם עובדת ניצחונו בבחירות של מר טראמפ כנשיא ארה »ב, הרבה יותר נוח לישראל מהממשל היוצא, מאפשר לקבוע הערכה הרבה יותר חיובית מהרושם שהותירו הוויתורים הישראליים הרחבים שנסחטו לשחרור החטופים.

המצב נותר לא יציב, אבל ה-7 באוקטובר ומה שקרא ואחריו, חיזקו את הנחישות של רוב עם ישראל לחיות כריבון בארצו, ערש הציוויליזציה שלו, ופקחו את עיניהם לבדידותם ועל אשליית קבלתו כעם שווה זכויות בתוך הקונצרט של אומות. התמיכה המזויפת של כל כך הרבה ממשלות, מוסדות ואפילו מה שמכונה « בתי משפט בינלאומיים » באויביה של ישראל שרוצים להרוס אותה, לא תהיה חסרת השלכות. ישראל תהיה הרבה יותר זהירה בשיתוף היצירתיות שלה בתחומים רבים. היא תדרוש הוכחה מוחשית מכל שכניה המיידיים שהם לא מכינים מתקפת פתע, ואולי תשתמש בכוח כדי להגן עליה. היא תהפוך לבלתי פתיר עם אלה שבבית, ברמה הגבוהה ביותר, עשו מטרה משותפת, בטיפשות, עם אידיאולוגיה « הוואק », שהפכה לזו של שותפים פעילים של אויב אכזרי.

ליאון רוזנבאום