אינפנטיליזם של מיעוט או בגידה מול האויב?
שוב, ישראל נקלעת למצב חסר תקדים. חלק מהאוכלוסייה הישראלית המכונה « שמאל » מוכן להיכנע ללא תנאי לארגון הטרור חמאס.
לאחר מלחמה שהתנהלה במשך כמעט שנה בעקבות התוקפנות הפושעת של ארגון זה על אזור שלם בישראל, והטבח בביתם של יותר מ-1200 אזרחי ישראל, יהודים וערבים, וחטיפתם לבתי הכלא של עזה של יותר מ-240 מהם, היינו צריכים, כביכול, להגיע למצב הזה!
בהחלט ניתן להבין את מצוקת משפחות החטופים שאין להן חדשות מיקיריהם וכבר חלק גדול מהחטופים אינם בין החיים. עם זאת, חמאס מפר בגסות את כל הכללים ההומניטריים הנוגעים לגורל האסירים החלים בעולם המפותח, כבר מזה מאתיים שנה לפחות.
מצד שני, לא יעלה על הדעת כי מנהיגים מדיניים וצבאיים ישראליים ידרשו להעניק ניצחון לאויב, כאשר תגובת ישראל אפשרה להביס את רוב המחבלים, תוך הימנעות ככל האפשר, מפגיעה, בשיעור שיא, בתושבי עזה שאינם מעורבים בלחימה. זו התנהגות אינפנטילית.
מצידנו כבר הפסדנו יותר מ-700 לוחמים, דווקא כדי לחסוך בחיי האזרחים, וזאת כי דאגנו למנוע הפצצות מסיביות. מטרותיה של ישראל הוגדרו בבירור מיד לאחר הטבח הנתעב באזרחנו : להרוס את היכולות הצבאיות של חמאס ואת יכולתו לשלוט באוכלוסיית עזה.
עמידה בתנאי חמאס, ללא כל ערובה שהמחבלים הללו יעמדו במילה שלהם בנוגע לנשים, ילדים וקשישים שלנו החטופים, ושתאפשר בנייה מחדש של כוח צבאי של חמאס, שלא מסתיר בשום אופן את תוכנית ההשמדה שלו של ארצנו ותושביו, ומודה בזה בפה מלא. צעד כזה, בנוסף יעניק לחמס הכרה בינלאומית. הדבר הזה יותר גרוע מאבסורד, זו בגידה.
ליאון רוזנבאום
Laisser un commentaire