אנחנו, היהודים הישראלים, נדהמנו, תרתי משמע, מהאלימות המדהימה שבה אנשים שחיים בסביבתנו הקרובה, שדווקא במקרה של הכפרים בפאתי עזה, ניהלו קשרים ישירים, אנושיים, עם משפחות, חברים, מעסיקים, חקלאים, הצליחו לבצע זוועות מדהימות בגברים, נשים, ילדים וזקנים שלעתים קרובות, הם הכירו אישית.

אין לנו ברירה אלא לגלות , שרחוק מלתמוך בנו בעת צרה, אלה בעולם, שהייתה לנו סיבה להאמין שחלקו איתנו ערכים מהותיים מסוימים, מפנים לנו עורף, אלא גם מצטרפים לקול הרוצח הטוען להצדיק את הסוף שלנו.

אנו נדהמים מעצום השקרים שהמערב, כמעט כולו, מעביר בהנהגת חמאס ומההטיה הבלתי ניתנת למדידה הנובעת מכך, שלא לדבר על ההתקפות היסודיות על החוק והצדק מצד המוסדות הבינלאומיים, כולל המשפטיים ביניהם, שמפרים לפתע ללא בושה את כל העקרונות היסודיים של הצדק, לרבות החוקה שלהם, ומאמינים שהם בעלי סמכות להפלות את המדינה היהודית וכן ולהטיל עליה דופי שוו. הכול קורה כאילו המערב חשף את עצמו בגישה הדו-משמיעת הזו, כאילו הוא נתן יד חופשית לקיצונים הגרועים ביותר שתוקפים את ישראל. להאשים אותנו ב »רצח עם » של הערבים הפלסטינים, הוא היפוך מגעיל של המציאות.

.

התגובה שלנו

אין דבר לגיטימי יותר מהתגובה שלנו וממטרתנו להרוס את היכולות הצבאיות והפוליטיות של ארגון הטרור חמאס. אנו מיישמים בקפדנות את כללי חוקי המלחמה, והולכים אפילו רחוק יותר בהגנה על לא-לוחמים מאשר חיילי נאט »ו במאבקם הלגיטימי נגד דאש. החיבוק המוחלט של המערב את התעמולה של חמאס חשוד במיוחד. במלחמה זו בעקבות תוקפנות הפרועה של 7 באוקטובר, ה-« טקיעה », התחבולה האסלאמית ה-« לגיטימית », הגיעה לגבהים חסרי תקדים. כדי שהעיתונות ושליטי המערב המכנים את עצמם יורשים של « הנאורות » ירשו לעצמם להיות מנופלים בצורה כל כך גסה, הם ודאי הגיעו לקלקול מוסרי קיצוני, שמבטא אפילו נטיית ציוויליזציה בכל הנוגע ליהודים..

אנחנו, היהודים הריבוניים בארצם, תמיד נסרב לוותר על המוסר, התרבות, הידע, ההיסטוריה האותנטית, האמונה שלנו ב-אל אחד ויחיד. אחרת, זו תהיה בגידה בהוויה ההיסטורית והרוחנית שלנו. אפילו בלי אשליות, נקבץ בעולם את  האנשים המוקירים את הערכים הללו. אנחנו צריכים להתחיל מהעובדות.

סקירה היסטורית קצרה

יהודה ושומרון מהווים את הערש ההיסטורי של העם היהודי. והינה, הם תפוסים בעיקרם על ידי אוכלוסייה ערבית בעלת רוב מוסלמי, השואפת, על פי רוב, להתבסס כמדינה ערבית פלסטינית ריבונית בכל שטחה של ישראל, במקומה.

במשך יותר מאלף ורבע, עם ישראל פיתח בארצו את הציוויליזציה שלו, את הגותו ואת הספר הייחודי, הנקרא ביותר על פני כדור הארץ, וחוכמה שהיא אחת המונומנטים החשובים ביותר של האנושות. הוא יגיע לשיא פוליטי תחת שלטונו של המלך שלמה ואז ייפול לשליטתן, לפי התור, של האימפריות הגדולות ביותר של הזמנים שהוא יעבור בהן, אשור, פרס, הלניזם. ואז, במשך מאתיים שנה, הוא יחזור לעצמאות תחת מלכי החשמונאים. לאחר מכן הוא ייפול תחת שליטתה של רומא- המערב, השליטה הארוכה ביותר, ממנה הוא נמצאת בתהליכי השתחררות.

יהודים המכירים את מושגי ההיסטוריוסופיה היהודית ציינו זה מכבר את הקשר, המדווח על ידי התנ »ך, בין עשיו  לישמעאל, המייצגים את המערב בעל ציוויליזציה נוצרית והציוויליזציה האסלאמית, בהתנגדותם ליעקב-ישראל, מובן כמכלול הציוויליזציה היהודית. ארכיטיפים ציוויליזציוניים אלה מתגלמים ברגעים מסוימים במרקם ההיסטורי, ואז שותפות זו מתגלה.

מדינת ישראל היא מדינתו הלאומית של העם היהודי, שהוקמה לבסוף מחדש בארצו, לפני 76 שנים, לאחר 19 מאות שנים של גלות ופיזור, בקרב כמעט כל אומות העולם. חיים כאן גם מספר מיעוטים לאומיים ודתיים, כ-20% מהאוכלוסייה, שהוצעו להם מיד שוויון זכויות בכל התחומים. היישום הקונקרטי, בשטח, של עיקרון זה שנוי לעתים במחלוקת. יש בה כמעט עשרה מיליון תושבים.

משפט בינלאומי אמיתי

לפני יותר ממאה שנים, המשפט הבינלאומי הפומבי, באקט מכונן, באמצעות הצהרת סן רמו שהוצבה בחסות חבר הלאומים שקדם לאו »ם, ומעשיו מחייבים מבחינה משפטית את או »ם, הכיר בזכויות ההיסטוריות של עם ישראל, בעל הזכויות הלגיטימיות בארץ ישראל, בשתי גדות נהר הירדן, בכוח זכותו כעם יליד.

כתוצאה מהתקיפות התמידיות שלהן המדינה הזו קורבן, בשנת 1967, לאחר ניסיון השמדה מסוכן ביותר של צבאות ערב , ולאחר שהדפה את האויב, הוחזרו לה שטחים שהמשפט הבינלאומי הציבורי הכיר לה. יש לציין כי לאזורים הקטנים הללו, וכיום התברר שהדבר נכון גם לאזור עזה, ממלאים תפקיד אסטרטגי חיוני, ולפי רוב המומחים הצבאיים וההיגיון הפשוט, הם כאלה, שלצורך ההגנה המינימלית של מדינת ישראל ואזרחיה, אי אפשר לוותר על שמירת הריבונות על השטחים הצנועים הללו.

חלוקת פלסטין

יותר מדי אנשים מעמידים פנים שאינם מודעים לכך שבשנת 1946, בשותפותם של הבריטים, הוקמה מדינת ירדן על 4/5 מהשטח שהקנתה הצהרת סן רמו לידי היהודים, ש-80% מתושביה מכריזים על עצמם כ-« פלסטינים ». ירדן מונה כ-11 מיליון תושבים. סדרה שלמה של תמרונים ומעשים מלחמתיים בלתי חוקיים של מדינות ערב השכנות  והן של הבריטים, הביאו בסופו של דבר ב-1948 , להשבת לעם היהודי, לאחר הגנה עצמית הרואית, של רק שמץ של שטח שאין לו הגנה, עקב העדר עומק אסטרטגי . רק במהלך התקיפה של צבאות ערב ב-1967 הצליחה ישראל לשחרר שטח, שנשאר צנוע מאוד, בין הירדן לים. זהו המינימום ההגיוני לקוות לעמוד בפני התקפות פתע, וזה הרבה פחות מהשטח המיועד כדין לעם ישראל .

חלוקה לא שוויונית של ארץ ישראל התרחשה אפוא כבר ב-1946, ממנה קיבלו הערבים 4/5 מהשטח. מאז כריתת הסכם שלום בין ישראל לירדן ב-1994, ישראל וויתרה על הוראות הצהרת סן רמו בנוגע לשטח ירדן, אך בשום אופן לא, וזה נכון לגבי כל ממשלות ישראל מימין ושמאל, בנוגע ליהודה ושומרון.

תיאורה של ישראל ככובשת ביהודה ושומרון, ולעתים קרובות בכל חלק במולדתם ההיסטורית של היהודים, הוא שקר המסתיר בצורה גרועה את הכוונה לחסל את מדינת היהודים, ומותיר אותה עם טריטוריה שאין לה הגנה, או גרוע מכך, ללא שטח בכלל. לעתים קרובות מדי, טענה זו זוכה מחדש במערב, לאופי של תיאור אמין, מסיבות לא ברורות, אבל גם בישראל עצמה, על ידי ישראלים הכפופים למושגים ולעיוותים של המערב הנוצרי כלפי ישראל.

עזה, מה היא  ?

עזה היא שארית השטח שנכבש בארצנו על ידי הצבא המצרי הפולש ב-1948 כדי למנוע, באופן מוצהר, כינון מחדש של ריבונות יהודית. באזור עזה, המאוכלס גם הוא בכמעט שני מיליון ערבים מוסלמים, שהתרוקן לחלוטין מאוכלוסייתו היהודית בתנאים שנויים במחלוקת, הייתה אוטונומיה מוחלטת, מעבר למצרים ויחידה זו הקדישה משאבים משמעותיים להכנת מלחמת כיבוש נגד ישראל. בהנהגת ארגון הטרור חמאס אשר שלט במשטר אלים על אוכלוסייתו המקומית, הוא עסק באופן תדיר במתקפות טילים קטלניות יותר ויותר נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל. מעמדו העתידי נותר בלתי ברור. לאחר המתקפה האחרונה ב-7 באוקטובר, והפעולות המלחמתיות עדיין בעיצומן, נחוצים שיקולים אסטרטגיים חדשים.

הסירוב הערבי

שבעים ושיש שנים לאחר הכרזת עצמאותנו המחודשת, ערבים ומוסלמים רבים בעולם מסרבים לשובם של יהודים למולדת אבותיהם ומבקשים לחסל אותם בכל האמצעים, לא רק « מהנהר עד הים », אלא בכל מקום על פני כדור הארץ. הם מודים בפה מלא יותר ויותר את קרבתם האידיאולוגית עם הנאצים. הם הוכיחו זאת בפעולה ב-7 באוקטובר 2023.

הערבים המכונים « פלסטינים » קיימים אך ורק באמצעות הסירוב הזה ובעדו. הערבים כבשו את הארץ במאה ה-7  ומעולם לא היוו ישות מדינית או לאומית נפרדת. בתוך האומה הערבית ועד 1925-30, הם היו אוכלוסייה ערבית השייכת ל »סוריה הגדולה » ובשום אופן לא ראו את עצמם כביכול « פלסטינים ». האנשים היחידים שהעולם הגדיר אותם כ »פלסטינים » עד 1948 היו דווקא היהודים הפלסטינים.

המושג « עם פלסטיני » לציון ערביי פלסטין, נטבע במקביל לזה של « אש »ף », והוא המצאה של הקג »ב של ברית המועצות מאוחרת משנת 1964, לפי השיטה של « המצאה » ו- « מחיקת » העמים, במרכז אסיה הסובייטית, באמצעות תעמולה טהורה, על ידי הסטליניזם של שנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים. יאסר ערפאת הוא תוצר המודל של אינדוקטרינציה סטליניסטית, וגם יורשו.

הסירוב לקבל שהיהודים חזרו לארצם הוא תולדה של עיקרון דתי מוסלמי שכן, לפי משנתם, טריטוריה שנכבשה פעם על ידי צבא מוסלמי הופך ל »דר אל אסלאם », שטח אסלאמי, ועבורם,  אינו יכול לעולם לא לברוח שוב מהשליטה הפוליטית של האסלאם. האמונה האסלאמית היא, למעשה, בלתי נפרדת מתפיסה של שליטה פוליטית מצידם. זה שורש הבעיה.

יצירת המושג « עם פלסטיני » נועדה כנשק תעמולה נגד המערב כדי לנסות להצדיק את העיקרון הפוליטי-דתי הזה שהם רוצים שיהיה בלתי ניתן לערעור, אבל היה קשה לקבל על ידי המערביים.

למעשה, רובם המכריע של « הפלסטינים » כיום הם מהגרים מאוחרים (אחרי 1920) וצאצאיהם, המגיעים מעיראק, מצרים, לבנון, שנמשכו להתפתחות כלכלית שהיהודים הקימו בארץ. כל הערבים הפלסטינים יודעים זאת היטב.

7 באוקטובר, למה ?

מנקודת מבטו של צה »ל, 7 באוקטובר היה מפל של טעויות אסטרטגיות, בעקבות תחבולה שהוכנה בקפידה על ידי החמאס וסגירות מחשבתית. היא שהובילה אנשים להאמין ששיח אמיתי עמו התחיל, שחילופי עצורים קודמים יצליחו, שאפשר להעסיק בישראל מספר גדל והולך של עובדים מעזה, שסוף סוף יוקם « מודוס ויוונדי » אנושי אמיתי. למעשה, העזתים המועסקים בכפרי הגבול שימשו לאיתור מערכות התרעה ישראליות לאורך המכשול כדי לנטרל אותן מיד עם פתיחת המתקפה.

מה שאפשר, בשעות הראשונות למנוע מתקפה אסטרטגית חמורה עוד יותר, במדינה כמו שלנו עם גבולות כל כך צרים, היה האומץ וההקרבה העצמית של כמה עשרות או מאות שוטרים ואזרחים המחזיקים בהיתרי נשק, שהצליחו להציל כמה כפרים ולתעל את המחבלים למערב הנגב, בעוד שתוכניות חמאס, שהתגלו ברכבם, היו מתוכננות להרחיב את הסתערותם על באר-שבע באמצעות נשק כימי.

החזיתות

אנו נלחמים כעת בשמונה חזיתות: בעזה נגד חמאס, בלבנון נגד חיזבאללה, ביהודה ושומרון, נגד חמאס וקבוצות טרור אחרות, בדרום הישראלי, באילת נגד החוטים התימניים שכבר שיגרו על האוכלוסייה האזרחית שלנו מספר רב של טילים ארוכי טווח, נגד המיליציות השיעיות הסוריות ונגד המיליציות השיעיות העיראקיות. האויב השמיני הוא לא הקטן, שכן הוא איראן של האייתוללה, המוח של כל ההתקפות הללו, שבלילה שבין ה-13 ל-14 באפריל 2024 ביצע תקיפה גדולה נגד ארצנו בדמות אלפי טונות של חומרי נפץ שנשאו על ידי טילי שיוט בכל קליבר, אשר למרבה המזל הצבא שלנו הצליח לחסום ולהשמיד בטיסה ב- 99.9% .

באופן מוזר, המתקפה חסרת התקדים הזו וחסימתה המוצלחת, ראשונה בהיסטוריה הצבאית בשל חומרתה, ואשר מדגימה את יכולותיה של איראן להתמודד עם אירופה, שמול נשק כזה זו אין לה הגנה מספקת, מוסתרת לחלוטין מאז. אף אחד לא מדבר על זה.

לקחים מהדרמה

הלקח העיקרי הראשון של מתקפה זו הוא שישראל חייבת להפסיק להאמין באופן סופי שהאויבים סביבה עשויים להפוך ל »מתורבתים ». ב-7 באוקטובר האחרון החזיר את השעונים לזמן. המסיביות והאכזריות של מתקפת הפתע של חמאס הדגישו את אשליות ה »הגנה הטכנולוגית » של מחסום יקר מאוד, ובעיקר את תעתוע לגבי יכולתנו לשדל את האויב, להפוך אותו לאנושי יותר, על ידי סיוע המבטיח את נוחותו על ידי אספקת מים, גז וחשמל חינם, ועל ידי תרומה להתקדמותם הכלכלית.

כמעט כל הישראלים הבינו היטב שאי אפשר לאפשר לתנועת טרור שצמאה לדמנו, להימשך בחלק ממולדתנו או בסביבה הקרובה, שממנה יש לחשוש תמיד ממתקפה בוגדנית. אבל בנוסף, כמויות הנשק, הפצצות והטילים המוכנות לשימוש של ארגוני טרור חמושים בג’נין ובמקומות אחרים ביהודה ושומרון, כמו גם בלבנון, כמו גם ההצהרות האחרונות של עבאס, הרוויזיוניסט של השואה, מלמדות אותנו שזה נכון לא רק לאזור עזה, אלא לכל השטח ההיסטורי שלנו, מהירדן ועד הים, ובמדינות שכנות מסוימות.

כל עם ישראל מאחד כוחות כעת לשחרר את החטופים, להשמיד לצמיתות את הכוח המזוין של מחבלי חמאס ואת יכולתם לשלוט במובלעת עזה, ולהתמודד עם כל התקפות נוספות של מיליציות שיעיות בעיראק ובסוריה או כוחות איראנים עצמן. יותר מ-130,000 מאזרחנו נאלצו לעזוב את בתיהם והם עקורים בארצם הם. אנחנו יותר ויותר מודעים לכך שאין לנו ברירה, אנחנו בהחלט חייבים לנצח סופית. הקיום האישי והקולקטיבי שלנו הוא שעל כף המאזניים.

החייתיות המעוותת והפחדנית של רוצחי נשים, ילדים וזקנים, האונס, העינויים, הביתור של הגופות, עקירת ראשים של תינוקות, השריפה בלהביור, חוסר האנושיות של היחס לאנשים החטופים, כולל ילדים קטנים, וכן על כך  כי אין לנו חדשות 9 חודשים מאוחר יותר. יש לציין  גם  את השיתוק המוזר של האו »ם והצלב האדום, שלא מסוגלים לעזור להם או אפילו לאמת את מצבם, או אפילו שבפועל לא הססו להראות להם עוינות גלויה, על ידי סירוב אפילו לנסות להעביר להם תרופות ! אין לשכוח את האדישות בינלאומית לגורלם של היהודים האזרחים השבויים הללו, ומצד שני, הדאגה המעוררת החשדנות לאוכלוסיית עזה, לנוכח השתתפותם המסיבית ברציחות ותגובתנו המדודה, שנמדדה בקפידה כדי לחסוך ככל האפשר את חייהם של לא-לוחמים. זה מאיר לנו את סוג השוויון והכבוד השמורים ליהודים בחברה הגלובלית.

עלינו לציין גם את העלייה המטורפת במעשים האנטישמית בעולם, את אלימות ההפגנות המוסלמיות במערב עצמו ואת החוצפה הבלתי נסבלת של ציר הרשע שטוען, כמו נסראללה, מנהיג חיזבאללה הלבנוני, להאשים את היהודים עצמם מהטבח.

הנחות יסוד רבות של החברה הישראלית ויחסיה עם התפוצות היהודיות זה עתה התנפצו. רצוי היה לדעת, לאור האירועים הללו, שעדיין מתפתחים, מה יכול להיות קונצנזוס ישראלי חדש והסכמה חדשה של העם היהודי כולו. אבל לא פחות חשוב לעדכן את הדרך שבה מתייחסים לישראל וליהודים בעולם, מצד מדינות, ארגונים בינלאומיים והעמים עצמם.

האחים האבודים

עלינו לקחת בחשבון את המיעוט חסר המנוחה של הישראלים, שהתרחק מתודעה יהודית מסורתית, שפועל במשך חודשים, בתמיכה מאוד חשודה מחו »ל, ובאמצעים פיננסיים מפתיעים, להפיל את הממשלה בכל מחיר, ממשלה שהוקמה כדין אחרי הבחירות הדמוקרטיות האחרונות . השפעתה על צמרת המדינה ובתקשורת רבה מאוד, הרבה מעבר למשקל האמיתי שלה בדעת הקהל. מיעוט זה מנסה גם לנצל את הכאב, המצוקה ותחושת המרד של המשפחות שנפגעו מהחטיפות המסיביות של שודדי חמאס.

בחודשים שקדמו לתקיפה, הוא גם ניסה לעצור ולמנוע, בכל מחיר, את הסדר החדש החיוני של היחסים הפגומים בין הפרלמנט, הממשלה והרשות השופטת.  כי בשנים האחרונות, בית משפט העליון העניק לעצמו בהדרגה סמכויות מוגזמות, שלא נראו מעולם בשום דמוקרטיה, ללא כול הסכמה של נבחרי הציבור. שופטי העליון, ברובם, שייכים אידאולוגית למיעוט הזה.

המיעוט הזה. ברור שפועלת בתיאום עם צוות הממשל האמריקני שעדיין מוצב בבית הלבן בוושינגטון, הוא לא קולט שהוא למעשה משתתף ומחזק את הזיות האנטישמיות העולמית. נראה שגם הפיקוד העליון של הצבא מושפע במידה רבה מהמיעוט הזה וייתכן שעיכובים מסוימים במערכה נגד חמאס יכולים להיות קשורים להשפעתו. זה מראה, אל מול הבלבול הנוכחי, עד כמה חשוב בירור ומיון של הכוחות הפועלים בזירה הציבורית ומשמעותם האמיתית.

תלוי בנו להחזיר את האחים האבודים האלה למציאות עם כל האחווה אפשרית, אבל גם עם כיבוד מלא לחוק, לכולה ולחומרה.

ישראל והעולם

יהיו אשר יהיו הערכות  של « ריאל-פוליטיקה » של מנהיגי המערב, בסכסוך הזה שנכפה עלינו ושבו הכול קורה כאילו קיומנו עצמו ממש עומד על הפרק, כדאי להם לא לאבד את הראיה על הבעיות המוסריות של הסכסוך הזה, שהן לא פחות חשובות מהנושאים האסטרטגיים. טכנולוגיות חדשות אינן מחליפות את התודעה האנושית.

בכל מקרה, כולם צריכים לזכור שאנחנו בוודאי מדינה קטנה של 10 מיליון תושבים, כולל 7 מיליון יהודים, אבל שאנחנו גם מעצמת חלל עם יכולות גרעיניות. בנוסף, אנו בעלי זיכרון של עם וותיק מ-4000 שנה, קורבן לפני 80 שנה, של רצח עם שבו איבד מילניום, כשליש מהיהודים. אנחנו לא ניכנע. עבור המערב, שבוחר להגן על תפיסה מסוימת של ערכי האדם, הגיע הזמן לבחור את המוסר האמיתי.

ליאון רוזנבאום